תעזבו אותי בשקט.
לא, ברצינות.
אז מה אני? -אני עייפה
-אני פרפקציוניסטית
-אני חולת שליטה ):
-אני מתחילה לחפף וזה רע מאוד
-אני לא מספיקה לנגן
-אני לא מספיקה לנשום
-אני צריכה לחרוש למבחן במתמטיקה
-אני חייבת את חופש פסח
-אני לא יודעת אם אני אוהבת או לא
-אני גרועה ביחסים חברתיים
-אני צינית בטירוף, אפילו יותר ממה שהייתי
-אני אוהבת לרדת על אנשים
-אני רוצה לדפוק לכמה אנשים משהו בראש
-אני לא מצליחה להתבטא כמו שצריך וזה למה אני כותבת כמו ילד מפגר- בסעיפים.
-אני לא יודעת למה להתחפש וזו בעיה
-אני רוצה להשאר בבית...לפחות חודש
-אני עדיין עייפה.
בפוסט אני נשמעת אפילו יותר ממורמת ממה שאני (שזה קצת קשה, אבל ניחא).
אני מגזימה? חוששתני שכן. מצד שני, לא מתחשק לי להשלים עם 50 במבחן ובוקס בעיניים של כמה ילדים מרגיזים במיוחד (ולחלק השני דרושה לי כל המשמעת העצמית, למרות שדווקא היה מעניין אם הייתי משתחררת).
צריך לדעת לאן לנתב אנרגיות אני מניחה. מה לעשות, אני חננה וזה חביב. מצד שני אני לא רוצה להיות חננה מוגבלת חברתית שנראית כמו טרול מערות (זה כבר טיפה יותר מסובך, אגב).
ואני לא יודעת אם אני אוהבת אותו. או לא.
הוא מצחיק אותי. יש לנו הומור דומה- זה משעשע לרדת איתו על אנשים. זה גם תמיד עובד.
הוא די דומה לי במחשבה.
אבל..לא יודעת. זה לא מרגיש..לא יודעת. לא שיש לי כזה ניסיון עשיר, אז באמת אין לי מושג =\
לא יודעת. לא יודעת.
הומ. אנוכי יצור מבולבל. ועייף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
חציל מנוקד