מי ישב לי על הפסנתר? OO

מכירים את זה שאתם קוראים ספר, ולא מצליחים להפסיק לחשוב עליו? לא איכפת לי אם כן.

אני שונאת שזה קורה, אוף עם זה. בעיקר אחרי שמסתבר שהתרגום של אראגון מחורבן, וEldest הוא בעצם ספר נהדר (אני מניחה שגם אראגון באנגלית הוא ספר נהדר. אבל כיוון שקראתי אותו בעברית- מה שהולך להשתנות בקרוב, הוא מעצבן נכון לעכשיו.).

אז כהרגלי בקודש, אני חולה. שוב. מה שגרם להמון זמן להתפנות בשביל קריאה- כיף כיף כיף.

אז סיימתי את כל 680 העמודים של Eldest. יודעים מה? לעזאזל עם זה. אני שונאת שמשאירים סוף מותח, אחרי ידיעה מרעישה שגרמה לי לקמוץ אגרופים עד שהגעתי למסקנה שאני צריכה לגזור ציפורניים לפני הקריאה הבאה של ספר בסידרה הזו. אני שונאת שונאת שונאת שמשאירים סוף מותח. אני עוד יותר שונאת לגלות שהספר הבא (Brisinger) יוצא ב-20 בספטמבר שנה הבאה.

כבר יצמח לי זקן עד שאספיק לקרוא אותו! לעזאזל עם זה.

זה נכון לגבי כל ספר. הארי פוטר למשל היה ממש התעללות. אני שוקלת לתבוע את ג'יי קיי רולינג על עוגמת נפש.

כיוון שאין לי מה לעשות עם זה כרגע (חוץ מלגלות איפה כריסטופר פאוליני גר ולאיים עליו שיזדרז, ולתבוע את רולינג כמובן), אני מתכוונת לקרוא אותו שוב. אני חושבת שגם אחפש את אראגון באנגלית (אבל לא אקנה, כי אחותי תסקול אותי באבנים. יש לה בעיה תמידית עם ספרים שאני קונה). הפעם, כדי להאריך את העניין ולחפש דברים שפספסתי אני גם אשתמש במילון. זה יקח זמן.

אוף. שונאת שאי אפשר להפסיק לחשוב על ספר. זה כ"כ עצוב..גררררר.

מכירים את זה שאתם בטוחים שעשיתם הכל בסדר, אבל כשחושבים על זה שוב זה כבר לא?

שחושבת שאת מגניבה היום, ואז מבינה שזה כ"כ לא המצב?

שרצית להגיד משהו, ובמחשבה שניה הרגשת כמה מטומטמת יכולת להשמע?

החלטיות זו אכן תכונה חשובה. מתחשק למישהו להשאיל לי?

אני שוב מתחילה להרגיש כמו פרחה טיפשה בת 10 עם יכולת התבטאות של ג'וק מעוך.

זקנים בקונצרטים זה נושא כ"כ מצחיק, שאני עוד לא מבינה איך לא כתבתי עליו.

בכל מקרה, אחרי הקונצרט האחרון, נוסח הפוסט הבא:

סוגי זקנים: (טדה טדה)

1. זקני הסוכריה: אלה הם הזקנים שמצטיידים מראש במלאי סוכריות עם עטיפה מרשרשת. הם מכינים את המארב, ומחכים

בדיוק לקטע הכי מעניין\ שקט של היצירה. אז- פוף! הם מתחילים לפתוח את הסוכרייה בצורה הכי איטית שיש, אבל הכי רועשת שיש, כך שכל האולם שומע. אולי זה גורם להם להרגיש חשובים. מי יודע?

2. הזקנים המשתעלים: ברוח פטריוטית- זה בעיקרון פיתוח ישראלי. חורף\קיף\חימום מטורף באולם- הם מצוננים. בעיקרון הסוג הזה מתחלק לשני תת-סוגים: משתעלים ומתעטשים. המשתעלים טיפה יותר נפוצים.

בד"כ הם מחכים שיגמר הפרק, ואז נשמע באולם משהו שבהתחלה חשבתי שהיה רעמים ומבול, אבל אח"כ התברר כמאות זקנים משתעלים וזקנה אחת שהתעטשה מעלי...

ישנם גם הזקנים שמתעטשים בלי חשבון באמצע בשיא הכוח. זה מרגיז.

3. הזקנים המלחששים: בד"כ בכניסה הם מגלים אותנו. אם מישהו מוציא ציוץ, הם יפנו את הראש ויעשו עלינו עיני נחש.

המצחיקים ביניהם יוצאים להפסקה, מחכים שנגיע לאיזור- ואז אנחנו שומעים אותם מלחששים משהו בסגנון של: "מגמת מוסיקה..כן..כן..ויי זמיר". בטח אני אהיה כזו כשאהיה גדולה. אני גם אהיה רווקה זקנה עם מיליון חתולים.

4. הזקנים המתלהבים: הסוג הזה די נדיר, ובד"כ יש זקן אחד כזה בקונצרט. בסוף היצירה הוא יקום, ולפני מחיאות הכפיים יצעק "בראבו!" ורק אז ימחא כפיים. המתלהבים ביניהם אפילו עומדים תוך כדי.

אני חושבת שזה בערך מסתכם בזה.

צריך להשמיד את מי שהמציא את יום האהבה. גועל נפש. אנשים חייבים להפסיק להתזמז לי מול הפרצוף.

בתחרות הנבחרת לא הצליחה לעלות שלב, לצערי. הכל בגלל הפרחות מהחטיבה השניה, אני אומרת לכם.

הייתי משוכנעת שנעלה. כנראה שהשופטים חשבו אחרת..

בפעם הראשונה מזה חודש בערך ניגנתי כמו שצריך היום. אני שונאת להזניח את זה, מתחיל להרגיש לי ריקני.

היה כיף, ממש שמחתי. אפילו הספקתי לחזור לקרוא, אחרי הרבה זמן שלא החזקתי ספר ביד וממש הצטערתי על זה.

אמנם, זה עלה לי בפעמיים כמעט-אי-הכנת-שיעורי-בית (ברוך בורא ההפסקה) בפעם הראשונה (והשניה) השנה. אבל רק כמעט, אז זה בסדר.

אני באמת מתחילה לאבד כוחות. מצחיק לחשוב שהשביתה נגמרה לא מזמן. חצילים אדירים, פסח עוד המון המון זמן. בסוף מישהו ייאלץ לאסוף את גיויתי, שלא תגידו שלא הזהרתי.

אני חושבת שבחיים לא חרשתי כמו השנה. אני חושבת שישתלם בסוף. אבל צריך לזכור לא להזניח את הנגינה לטובת הלימודים- יהיה ממש מבאס אם מדעים ואומנויות לא יקבלו אותי בגלל נגינה...אירוני, לא?

http://www.youtube.com/watch?v=kj3CHx3TDzw

http://www.youtube.com/watch?v=TUSs748SZ7M

מישהו חייב ללמד אותי להעלות קבצי MP3 לבלוג. עד אז, אני מעלה גרסה מיוטיוב- לא שלי, כמובן.

 אולי אי פעם תגיע הגירסה שלי גם.