המכה ה-11: סדר פסח.
אם אי פעם תהיתם למה בכלל צריך את הסדר, ייתכן שיש לי תשובה:
הזדהות. "ועיניתם נפשותיכם..משהו משהו".
אולי פשוט אלוהים חיפש את הדרך האכזרית ביותר (מלבד גזילת כל אוכל שלא עושה קולות של תפוח"א\ מצה) שתמחיש את העניין. סתם ככה, כי יש לנו זיכרון גרוע.
אני נורא מגזימה, אבל ברצינות. סדר פסח יכול להיות פשוט זוועה.
במיוחד כשסבתא אחת מפרצפת בלי קשר,
סבתא שניה מפרצפת בגלל חברה של דוד שלי (היא שונאת אותה),
סבא אחד היפוכונדר,
סבא שני לא מרגיש טוב (אה, זה באמת),
אחותי מתעצבנת מסבתא וסבתא,
החברה-של-הדוד מתעצבנת מסבתא מס' 2,
וכולי.
מזעזע.
מצד שני, הגדרות האוכל הנוקשות נכנסות לקטגוריה "ועיניתם נפשותיכם".
אני חושבת שצריך להיות בצד הנכון בעיתות מצוקה. ברור שהפעם הצד הנכון הוא לא האשכנזי.
זו כבר לא השנה הראשונה שאחרי הסדר אנחנו אומרים שבפעם הבאה אנחנו מתעלקים על מישהו, או נוסעים לקמצ'טקה. נראהלי שהפעם זה באמת. אני בעד קמצ'טקה\ לונדון\ בת דודה מדרגה שניה של אמא, אבל לרוע המזל היא נאלצת לעשות עם אמא שלה, כי היא (האמא) רומניה קרבית והיא תירה בה. וואו, זה היה משפט מסובך.
לפחות יש עכשיו קצת חופש, אז התחלתי לנצל את הזמן לתפירה.
היה דווקא משעשע לגמור את התיק לאמא, תוך כדי עבודה התחלתי לתהות אם שתיתי יותר מדי.
אני אפילו לא שותה יין. נו באמת.
בכל מקרה, תמיד אפשר לומר שזיגזג זה באופנה 
אנוכי נוסעת לרוק עצמאות! (כנראה) כן כן כן!
עם אחותי ועוד מישהו שעוד לא ברור מי הוא. בעצם היה יכול להיות ברור, כי ניסו להתעלק עליי,
אבל בגלל שאני יצורה מרושעת (מוחעחע), הצלחתי לגמגם משהו על זה שאחותי לא מרשה לי. עכשיו רק צריך למצוא מישהו שיסכים לבוא (וזה עלול להיות טיפה בעייתי, כי כמות האנשים שהייתי רוצה שיבואו ואלה שבאמת יוכלו לבוא שואפת לאפס.
בכל מקרה, עלול להיות מגניב להפליא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
חציל מנוקד
