בית הספר שלי הוא מין בית ספר רשות שכזה. הוא לא יגיד לך למשל לא לבוא במפורש, אבל הוא ימצא דרכים להבהיר לך.
הוא ימצא דרכים למרוח שעות בהרצאות לא קשורות, פעילויות שכבתיות ושטויות אחרות.
הפעם, אני חייבת להודות שמגיעות לו מחיאות כפיים סוערות. אפילו אני לא חשבתי שיצליחו לרדת לרמה כזו.
היום כנראה שלא מצאו דרך לבזבוז שעות לימוד בדרכים קונוונציונאליות, אז הודיעו לנו על הרצאה נוספת.
אבל הפעם זה בהחלט היה משהו מיוחד- הרצאה של נציג מחברת סלקום.
איך הוא הצליח להכנס לביה"ס? גם אני שואלת את זה.
הוא בא כביכול להרצות לנו על טכנולוגיות מתקדמות (הרי אנחנו "דור העתיד", לא?), תוך שטיפת מוח בלתי פוסקת במשך שעה שלמה, ודרכים סמויות וקצת פחות סמויות להבהיר לנו כמה שפלאפון הוא מכשיר שימושי.
מיותר לציין שהכל היה בצבעי סגול (גם הכוכב היה שם), אפילו את מפת השולחן טרחו להחליף.
אבל אל תשכחו חברים- "לא באתי כדי לדחוף לכם דברים", ציטוט מדויק (כמעט) של נציג החברה.
קצת הרבה מרגיז העניין, אז אני רוצה ללכת לדבר עם רכזת השכבה, שתעביר את זה הלאה.
או שבית הספר הזה ממש טיפש (הדבר כ"כ שקוף שזה כואב), או שהוא ממש נואש לדרכים לבזבוז שעות לימוד.
מצד שני, הוא כבר מומחה בבזבוז, אז אני נוטה להאמין באפשרות הראשונה.
בכל מקרה, היום ליבנתי עם ידיד עניין מעניין.
אחרי שהוא סיים לרדת על רומניותי ירדתי עליו שהוא רוסי,
ושבעצם הכל מתחיל מפחית XL ונגמר בגרוש מובטל בן 30 שגר בדירת חדר (מעופשת) בת"א.
בנימה אדישה לחלוטין הוא הסביר לי שכולם שותים, אבל ההבדל היחיד הוא שהרוסים שותים כמה שבא להם בלי להתעלף.
יש בזה משהו.
אבל בכל זאת, אי אפשר לרדת עליי ולצאת מזה בלי פגע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
חציל מנוקד
