My Hidden Wings

אני שונאת את זה. להיות כבולה אליך. זה מחליא אותי.

"חברה". אני שונאת את המילה הזאת.

בסופו של דבר, אתה כמו כולם. אתה בכלל לא שונה.

עיניים. אולי תצאו כבר מהחורים המזדיינים האלו? תפסיקו להשלות אנשים. זה יותר מדי כואב.

להם ולי.

הלוואי שהייתה לי דרך להפסיק את העינוי המתמשך הזה.

אבל אני לא חושבת שיש לי מספיק כוח רצון.

נכון שזה פתטי?  אני כל כך רוצה לצאת משם, אבל אני לא מסוגלת.

"תשתדלי לחייך" הוא אמר. "אבל אחד אמיתי" הוא הוסיף.

אתה לא מבין כלום. מפלצת כמוני לא יכולה לחייך.

"אני מבקש ממך, לא לחשוב על זה יותר" הוא אמר. "ותשתדלי לחייך" הוא הוסיף.

טיפש. איך אפשר לא לחשוב על זה בכל דקה מהחיים האלו, כשהמזכרת הענקית הזאת עוקבת אחרי לכל מקום?

זה עינוי להיות כאן. להיות כאן איתך.