אז מה אני עושה אם שואלים אותי מה אני עושה בחיים?

לוקח לי קצת זמן לענות. בעלי אומר לי שאני עדין לא סגורה על שגרת החיים שלי.

הוא צודק.

אני לא סגורה על עצמי, אני לא סגורה על מה שאני לומדת. בחרתי להוריד אחוז משרה וגם זה לא עזר לי במיוחד. בלימודים לא התקדמתי הרבה מאז הקיץ האחרון, והעבודה? שם התדרדרתי עד למצב שאני נמצאת בו כרגע - מובטלת.

הגעתי למקום עבודה שלי היום כדי לקבל תשובה על המשך העסקתי. האמת התפללתי שפשוט יגידו לי "סתם כותבת, את לא ממשיכה" ואז אני מקבלת את הפיצויים שלי ולא ממשיכה את העבודה השוחקת הזאת.. אבל מצד שני קיוויתי שמנהל המוקד כן יראה אותי - נציגה שנתיים באונליין נותנת מענה ללקוחות, ללא סקרים שליליים, ללא הערות משמעת, פשוט ילדה טובה וכן יתן לי הזדמנות כן לעבור למוקד שקט יותר.. זה לא קרה. הגעתי לפגישה איתו ועוד לפני שנגע ישבני על הכסא הוא אמר לי "החלטתי שאינני ממשיך את העסקתך יותר פה בחברה. אני חושב שאת בחורה אינטלגנטית" הוא כמובן הרחיב על מה המוקד הזה צריך ואני לא מספקת. בסיום השיחה איחל לי בחצי פנים עצובות בהצלחה. אני חייכתי חיוך רחב מאוזן לאוזן כשבפנים אני ניקרעת מסננת מבין שפתיי המחייכות "תודה" קטן.

בדיוק 2 דקות זה לקח מהרגע שהתיישבתי עד להודעה ועד שיצאתי ממשרדו.

אני והראש צוות שלי יוצאות מהמשרד.. היא מסתכלת עלי בעיני גור כלבים קטן ועצוב בלי לומר מילה. אני ממשיכה לחייך כדי לא לתת לה הרגשה לא נעימה. היא ממשיכה לעמדה שלה ואני ממשיכה לידיד שלי שנמצא בקלסטר אחר.. מרגישה איך העיניים שלי מתמלאות בדמעות ולא רוצה שיראו. ידיד שלי קם בלי לומר מילה ומחבק ומנגב לי מידי פעם עוד דמעה ועוד דמעה שיוצאת..

אחרי שנירגעתי התחלתי לפזר לחבריי הקולגות על עזיבתי הפתאומית. לא נתקלתי באדישות. נתקלתי בפנים מופתעות, נקלתי בפנים עצובות, נתקלתי בפנים זועפות.. פתאום קלטתי כמה הייתי נאהבת במוקד הזה. לא ראיתי את זה ככה.. כן ראיתי את עצמי מאוד "מקובלת" שם.. אבל באמת שאנשים לא נישארו אדישים לעזיבה שלי. זה החמיא לי מאוד ורק גרם לי להכנס יותר לעצבות. החלטתי להפסיק את הסבב ההודעות הזה. בטח מפה זה כבר ימשיך לבד מפה לאוזן.. החלטתי לצאת החוצה ולעשן סיגריה.. כל כמה דקות מישהו ניגש לנחם.. אין נחמה.

לא היה לי מחזור כבר כמה חודשים (!) עשיתי בדיקות, שתן, דם הכל יצא תקין + אין הריון. הדבר הבא היה ללכת לרופא נשים לבדוק מה לא בסדר. יום שישי ניסיתי לקבוע אצלו והוא לא עבד ולכן דחיתי את זה. היום לאחר השיחה ולאחר שידעתי שאני מפוטרת נכנסתי לשירותים ופתאום ראיתי שהתחיל.. הגוף שלי לפחות הגיב טוב לפיטורים האלה. אבן נגולה מליבי.. או מריחמי.

עכשיו צריך לעשות סדר בראש. מה עכשיו?

לחפש עבודה בתחום הלימודים שלי? אני לא יודעת הרי אני לא סגורה שלקחתי החלטה טובה בלימודים.

לעבור למסלול אחר לגמרי בלימודים? ואולי אני סתם חסרת ביטחון ואני פשוט רואה איך הכל קורס סביבי וזו הסיבה שאני משליכה את זה גם על הלימודים?

אני צריכה כמה ימים שקט. מחר אני אגיע למכללה אני אכנס ליעוץ ואני אראה מה אני עושה. אולי יעוץ יסדר לי קצת את הראש.. לפחות בלימודים.

אז להתחיל לחפש עבודה עכשיו? מי ירצה אותי ל 3-4 משמרות בשבוע? ומי ירצה אותי בלי לילות, שבתות וחגים? הרי הסטודנטים עפים על המשמרות האלה.

כששאלו אותי חבריי לעבודה מה הלאה הדבר הראשון שעניתי להם הוא - "אני הולכת לשפר את כישורי הכתיבה שלי". אז אני פה. כותבת.

סתם כותבת..