לא יודעת למה בחרתי את הכותרת הזו.. אולי זה פשוט משקף מה שעובר עלי.

כן, אחרי הפוסט של אתמול על האלפחורס פשוט חזרתי למצב הרוח הירוד.. למרות שבאמת השתדלתי שלא. היום לקחתי את האחיין האהוב שלי מהגן. אמרתי לעצמי שזה בטח יעשה לי טוב ונעים על הלב.. הוא מהמם ובהחלט הוא עושה לי נעים בכל פעם שהוא רואה אותי בפתח הגן וניגש אלי בזרועות פתוחות.. זה ממלא לי את הנשמה. עושה לי אושר ריגעי עצום!

החלטתי לא לקחת אותו אלי ובמקום זה לקחת אותו אל הורי בעלי. תמיד שאני באה לשם כיף לי ומצב הרוח שלי עולה גם בגלל ההורים שלו שמרעיפים עלי אהבה ולא מפסיקים להגיד שאני מבחינתם עוד בת שנוספה להם. (מזכיר לי שבליל הסדר אבא שלי וחמי ישבו אחד ליד השני ובאיזשהו שלב בלהט של שיחה חמי אמר לאבי "היא הבת שלי!" במטרה להצית ויכוח. אבא שלי שידוע בחוש ההומור המטורף שאי אפשר לעמוד בפניו ענה לו "לא מכיר אותה" ומאותו הרגע ועד סוף הערב לא יכלתי להפסיק לצחוק!).

בכל אופן כמו שציפיתי, הייתי אצל הורי בעלי וצחקתי שם הרבה עם גיסתי וגיסי שתמיד יודעים להצחיק אותי לא משנה באיזה מצב אהיה.

חמתי עדין ראתה שאני לא במצב רוח מרומם במיוחד היא מכירה אותי ממש טוב. היא רואה אותי, כל הזמן היא ניסתה לנחם ולהעצים את העובדה שעדיף לי בלי העבודה שהייתי בה. היא צודקת כמובן.. אבל זה לא ניחם.

אחרי קצת יותר משלוש שעות שהייתי אצל ההורים שלו (כן אני שוברת שיאים בשהיה שלי אצלם.. אני פשוט אוהבת להיות שם) חזרתי הביתה.

אני רגע חוזרת בזמן לשלשום בערב. רבתי עם בעלי. כן זה גם היה צריך להגיע בסופו של דבר כניראה.

בעלי בימי חמישי באופן קבוע משחק פוקר עם 4 מחבריו. כל פעם אצל מישהו אחר. לכולם אישה חוץ מלאחד משמע - התור שלי הוא פעם ב 3-4 שבועות לארח אותם אצלי מה שאומר לשמור שיקומו כמה שפחות מהשולחן, לפנק אותם, למלא להם את קצוות השולחן (כי בכל זאת באמצע השולחן מתקיים משחק הפוקר), בחטיפים, גרעינים וכל דבר טעים שיש בבית שקניתי במיוחד לכבוד המאורע.

מה שקורה זה שבחודשיים האחרונים קצת דעכתי. זאת אומרת יצא שלא היו אצלי די הרבה זמן.. מכל מיני סיבות, חגים שיצאו על ימי חמישי, המבחן שהיה לי השבוע והם היו אמורים להיות אצלי חמישי שלפני המבחן ובעלי החליט שלא יבואו שאוכל ללמוד, פעם אחרונה שהיו אצלינו אני לא הייתי כי נסעתי לחיפה כי הכי התאים לי לנסוע דוקא ביום ההוא ובעלי אירח אותם לבד. חשוב לי לציין שאינני עושה את זה בכוונה והסבבים אינם מדוייקים ולכן אינני יודעת בודאות מתי מגיעים אלי תמיד.

בכל אופן מה שקרה שלשום הוא שאמרתי לו שיש יומולדת לחברה שלי יום חמישי. חברה ממש קרובה לא סתם..

בעלי פשוט יצא עלי שכל פעם שהוא רוצה להזמין אותם ושאני אהיה בבית יש לי משהו. הוא ציין כי תמיד המשהו הזה הוא משהו מוצדק. אז אם זה משהו מוצדק למה אתה עכשיו יוצא עלי ומתעצבן..? כמובן שזה נהיה פיצוץ כי עניתי לו שאין לי אפשרות לשנות את תאריך היומולדת של החברה וכי המצב נוצר ככה מבלי שרציתי. תמיד הוא דוחף לי את המשפט " תעשי מה שאת רוצה" אני שונאת את המשפט הזה והוא יודע איך המשפט הזה עושה לי רע ולכן משתמש בו נגדי.

העניינים התלהטו ונכנסתי למקלחת. התחלתי לחשוב. ופתאום הגעתי לתובנה "אני כל הזמן מתאמת את הלוז שלי ימי חמישי לפי הפוקר שלו!" זה באמת ככה. אני תמיד חושבת על הפוקר חושבת האם יש פוקר אצלי השבוע או לא ולפי זה אני פועלת, ואם זה לא אצלי אז אני מתאמת לי את היום הזה בחיפה כי גם ככה הוא לא בבית וככה זה לא מתנגש לי בזמן שלי איתו. אז לפעמים אני טועה בחישובים..

אז יצאתי מהמקלחת והטחתי בו את התובנות האלה שהגעתי אליהן. הוא לא קטל אותן אך אמר "אני מסתכל על מבחן התוצאה" במבחן התוצאה יצא שאני לא מארחת אותם בכלל ולא משנה כרגע הנסיבות, הוא דחף את הלימודים לריב ואמר "מבחן התוצאה של הלימודים שלך הוא שאת כמעט שנה שם ואין לך יותר מידי ביד כרגע" מבחינתו תמיד מבחן התוצאה הוא שקובע.

הענין קצת יצא משליטה והוא התחיל לצעוק אז עצרתי את הויכוח והתחלתי לבכות.. לא מולו. נכנסתי למקלחת (נכון לא סימתי אותה. הגעתי לתובנות קצת לפני שנכנסתי למים אז יצאתי שוב מחדר האמבטיה לדבר איתו ואז שוב חזרתי לאמבטיה כדי להשלים את הרחצה).

בכיתי הרבה. אני לא יודעת הכל כבד לי עכשיו וכל דבר שקורה יוצא מפרופורציה. בכל מקרה הריב נחתם בזה שהוא הלך לישון כועס, בזה שלי היו נדודי שינה (בזמן האחרון אני לא ישנה בלילות בכלל. ערה תמיד).

יום למחרת התקשרתי לחברה שלי.. אמרתי לה שכניראה לא אפגש איתה בחמישי וסיפרתי לה מה קרה. היא הבינה. היא לא כעסה. מזל שיש לי חברה שמבינה. בכל מקרה בחרתי לעשות את זה ולא ללכת בכל זאת ליומולדת שלה כי ניראה לי זה סוג של אסטרטגיה. אמרתי לעצמי, "אוקי אני לא אלך ליומולדת, אני אשאר והם יבואו אלי ואני אפנק אותם כמה שצריך, ואעשה להם נרגילה ואמלא להם את הכוסות בקפה וקולה.. אבל הוא ירגיש שזה לא היה בסדר שגרם לי לבחור את הבחירה הזו. זו מעין אסטרטגיה של לעשות לו מצפון בלי לדבר ובלי לריב.

אז עכשיו הם יושבים אצלי פה, בינתיים אנחנו בכוס הראשונה של הקפה, ואפילו הבירות עפות כאן. הם ממש מתפנקים אצלי.. אני ממש משתדלת לחייך למרות שממש לא בא לי. כל כך הייתי צריכה את היציאה הזו היום. הייתי צריכה לצאת להתפרק עם חברה על כמה כוסות.. להתרחק קצת לצאת מהבית.. במקום זה נישארתי כאן וזה מבאס אותי.. בעלי כמובן על פי האסטרטגיה מנשק אותי, כל הזמן מחייך אליי.. מאוד מעריך את זה שנישארתי. רואים. שיעריך.

היום היה יומי האחרון בעבודה. הקולגות מאוד אהבו את האלפחורס והיו נורא מופתעים שאלו הם מעשה ידיי. אני מתהלכת שם ברחבי החברה עושה טופס טיולים יוצא ופשוט בא לי לבכות.. לכל מחלקה שאני מגיעה אני שואלת " איך בדרך כלל מגיעים אליכם שמחים או עצובים?" תמיד ענו לי ששמחים.. אמרתי להם "הנה לכם העצובה הראשונה".

בנוסף לעצב השרוי בי, גם המחזור שהתחיל לא מקל עלי ונורא כואב לי.. ובנוסף לכך, אתמול לא ישנתי בכלל כל הלילה. הסתובבתי ברחבי ישראבלוג.. מוצאת את עצמי מרפרשת דפים של אנשים שהגבתי אצלם בתקוה שהם פה ויענו כדי שיהיה לי עוד משהו להתעסק, עוד תגובה לתת..

אז עכשיו אני די גמורה אבל אני עדין לא מצליחה לישון. אני כל כך עייפה שלא יכולה להרדם.

סתם כותבת..