היום באתי לכתוב קצת על הילדות. אני אוהבת להזכר. אני אוהבת לחשוב על איך היה פעם, מה היה פעם. לפעמים גם נעצבת.. לא בגלל שלא היתה לי ילדות יפה.. ההפך.. בגלל שלא אוכל לחזור לשם להיות עוד פעם הילדה הקטנה הזו. לפחות היא חקוקה לי בזיכרון.

הרי כפי שנאמר גדלתי עם אחי ועם אבא שלי. אני כילדה, גדלתי בבטחה בין שני גברים. מידי פעם, עכשיו בדיעבד, אני יכולה להגיד שהייתי רוצה פה ושם את היחס הנשי, את הטאצ' הנשי הזה שיגיד לי מה לעשות כדי להיות נשית, איך לטפח עצמי, איך להוריד שיערות - האם כדאי עם מכונה, עם שעווה, עם סכין?? 

אבל כשאני חושבת על זה, כניראה שהדמות הנשית היתה חסרה לי מאוחר יותר.. כשבאמת הייתי צריכה לחשוב על כל הדברים הקוסמטיים.. הרי שלפני כן הייתי מעין טומבוי כזו שלא רואה ממטר.

אז נתחיל מהתחלה.

פעם אהבתי לטייל המון לבד. הייתי יושבת בגן מול הבית ואוספת גרעינים קטנים כאלה של עץ חרוב שהיה שם.. פעם אספתי קופסא גדולה ושמתי אותה על שולחן פינת האוכל. הראיתי לאבא שלי ואז אחי אמר "אהה זה של העץ.. אם תשימי את זה על השולחן יצמח לנו עץ בבית", אני כילדה הדבר הראשון שעשיתי זה ציירתי לעצמי בראש איך עץ צומח לנו על השולחן ושובר לנו את התקרה על מנת לצמוח עוד.

פעם אני ואחי היינו יושבים על שולחן עם צבעי גואש. היינו מציירים ואז לאחי תמיד היה חשק לתקוע איזו יציאה שתכניס לי לדמיון עוד סרטים. אחי הכניס את המכחול לפה. הראה לי איך הוא עושה את זה.. ואני שקטנה ממנו בשנתיים תמיד חייבת לעשות מה שאחי הגדול עושה.. אז הכנסתי את המכחול לפה גם כן.. ואז אחי צחק והראה לי שהוא שם את המכחול הפוך! בעודי מתאכזבת מכך שנפלתי בפח הזה אני מוציאה את המכחול מהפה ואז אחי הסתכל עלי ואמר "צבעי גואש זה רעיל. עכשיו את תמותי." ואני? התחלתי לבכות! "אני לא רוצה למות!" כן אחי היה לפעמים מה זה רשע! 

ואז חשבתי "טוב, אם זה יתחיל לעבוד זה בטח יעשה לי בחילות ואני לא רוצה למות בייסורים ולכן אני אלך לישון" את המשפט הזה אמרתי לעצמי (בשפה של ילדה קטנה בערך בת 6 או 5) בעודי בוכה, אני הולכת למיטה נישכבת ונירדמת לשנ"צ. שמחתי לגלות כשהתעוררתי שאני חיה.

אני זוכרת את היום בו גיליתי שבני אדם לא חיים לנצח. זה היה יום זיכרון. אני זוכרת שהיתה אמורה להיות צפירה באותו יום. בכל אופן יצא לי לדבר עם אחי על המוות. (שוב, גם פה הייתי בערך בת.. 6 או 7), לא זוכרת איך הגענו לנושא בכלל, וזה אבסורד גם היום שבו גיליתי את המוות שזה בעצם היה יום זיכרון.. בכל אופן, אחי אמר לי "מה קרה לך? אנחנו לא נחייה לנצח! יבוא יום בו גם אני וגם את וכולם, ימותו.. מזקנה. בני אדם מזדקנים ומתים". הסתכלתי עליו בתדהמה. "אני אמות? אני לא אחיה לנצח?" זה הכה בי בצורה קשה מאוד. אחי ראה כמה קשה היה לי לשמוע את החדשות הללו.. ואז אמר "אבל אל תדאגי, זה יקרה עוד הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה זמן" עם הנפת יד כזו שמתארת את הזמן כמשהו גדול וארוך.

פעם חשבתי שאנחנו חיים בתוך כדור הארץ ולא על כדור הארץ. זה ניראה כך הרי, הייתי מסתכלת החוצה מחלון חדרי ורואה שמיים שמסתיימים באופק בצורה עגולה. זה נותן תחושה של חיים בתוך כדור! לא הגיוני?

פעם חשבתי שאלוהים כועס בלילה וסולח ביום. חשבתי שהוא כועס בלילה כי בלילה הייתי רואה עננים בצבע שחור. שחור מבחינתי היה מבטא כעס, מרמור, עצב. וביום כמובן, העננים נצבעו בלבן.. לכן לא פחדתי שאלוהים כועס עלי.. אולי.

פעם אמא שלי נכנסה לחדר וראתה אותי בוהה בשמיים ושאלה מה קרה, אמרתי לה "אלוהים כועס עלי" היא נדהמה לשמוע אותי אומרת את זה והסברתי לה את התאוריה שלי. היא ניסתה להסביר שלא כך הדבר.. זה לא עזר. נישארתי עם התאוריה.

עוד משהו שאולי לא כתבתי כאן אף פעם הוא שהרטבתי במיטה עד גיל 12. כן כן, אני עד גיל 12 עם ניילון על המזרון. זה תסכל אותי נורא.

אני זוכרת שהמחשבות שלי היו "יהיה לי בן זוג פעם, ומן הסתם אנחנו בטח נישן באותה מיטה. אז מה אני ארטיב גם אותו??"

אני זוכרת שכשהייתי בת 10 הגיעו אלינו משפחה מחו"ל. נורא שמחתי! אבל לא בגלל שמשפחה הגיעה.. שמחתי כי ידעתי שאני אלך לראות מקומות שעוד לא הייתי בהם. כשאני אומרת מקומות ידעתי טוב מאוד לאן אני רוצה להגיע - לכותל!

אני עד גיל 10 לא ביקרתי את ירושלים בכלל ולא בכותל בפרט. רציתי לבקר בכותל כי בערה לי בקשה, משאלה אחת לא יותר : "עזור לי לעצור את התסכול, עזור לי להפסיק להרטיב במיטה!". אני זוכרת שנורא לא היה לי נעים לבקש דבר כזה בכותל.. ולכן התחלתי את תפילותי בתודות ורק לאחר מכן הבעתי את מבוקשי. לאחר שנתיים זה קרה.. בהדרגתיות הפסקתי להרטיב במיטה. הייתי מאושרת להוריד את הניילון מהמזרון ולא לחזור אליו יותר.

פעם אני ואחי ישבנו בסלון וצפינו בערוץ VH1 ערוץ מוזיקה של פעם. היה שם את השיר הזה 

תמיד הייתי מעוניינת בשפות. תמיד רציתי לדעת שפות.. כמובן שהשפה השלישית שלמדתי זו השפה האנגלית (אחרי עברית ורומנית).

אז כששמענו את השיר הזה, שאלתי את אחי "תגיד מה זה 'ממון?' " עכשיו כששאלתי את השאלה הזו, אמרתי ממון כי זה בעצם מה ששמעתי את הזמר אומר (הוא כמובן אומר my mold ולא ממון!), ואחי אמר "נו מה את לא יודעת? כשהוא אומר 'ממון' הוא מתכוון להרבה מאוד כסף"

"אהה.. הבנתי".

פוסט זה נכתב בהשראת חולמנית וקנקן התה