יש לי חשק לכתוב ואין לי מוזה ואין לי רעיון על מה ומצאתי את עצמי שוב בוהה במקלדת.. אז פשוט התחלתי להקליד.. ניראה מה יצא בסוף.. איך שאני מכירה את האצבעות שלי על המקלדת הן לא מאכזבות לרוב.

אז היום מפגש חברים מהעבודה... אלה אנשים שלא ראיתי הרבה זמן. מרוב שינויים שהיו בשנה וחצי האחרונות בחברה, הרבה עזבו או עברו תפקיד והתפצלנו כולנו למחלקות ניפרדות.. ועדין קשה לנו להרפות.. אז מידי פעם יש מפגש בירה כייפי שכזה. אני מתרגשת לקבל פידבקים חיוביים על הירידה במשקל.. אני מאוד מקווה שרואים את ההבדל ושאקבל מחמאות.. אני אוהבת מחמאות, אני אוהבת מילים יפות על איך שאני ניראית.. אני צריכה חיזוקים במיוחד אחרי שתי לידות..

בעלי לאחרונה הרבה בצבא בצפון ואני הרבה לבד עם הבנות.. אני מתחילה להרגיש את הקושי... החל משבוע הבא לולה יוצאת לחופשה בת 3 שבועות ואני כבר התארגנתי על חומרים ליצירות, אפילו שטפתי קופסאות מטרנה כדי להכין מהן משהו. אני עדין לא בטוחה מה (הצעות יתקבלו בברכה).

קניתי צבעי גועש, צבעי מים, דבק, כל מיני מדבקות ואקססוריז, מכחולים וצבעים ומה לא.. אני ממש מתרגשת להתחיל איתה את החופש.

בנוסף קניתי כרטיסיה לקאנטרי כי לפחות פעמיים בשבוע אקח אותה לבריכה.. לא רואה את עצמי מטיילת איתה בקניון (אין לי כוח להמולה ולרעש) ונהיה קשה להיות בחום בגינה יותר מחצי שעה - 40 דק'.. אבל בבריכה? אני יכולה להעביר איתה יום שלם ואז היא גם ישנה כמו בובה בסוף היום.

אני מתכוננת לזה שאהיה לבד גם בשלושת השבועות הקרובים... בעלי ממש טובע בעבודה וסוגר גם לילות.. אני מתחילה להתרגל לישון באלכסון...

זה נמשך כבר מעל לחודשיים האינטנסיביות הזו (האמת שהוא עובד קשה מאז שאנחנו מכירים אבל ניראה שהחודשיים האחרונים הוא העלה הילוך.. אולי בגלל הקידום שקרב ובא...).. לאור זה פתאום נתקפתי חרדות לגבי ילד שלישי.. הרי הוא תמיד עובד הוא תמיד עבד... הייתי חולה שבוע שעבר והיה קשה לתמרן עם שתיהן ולמצוא מישהו שיעזור לי.. כשיש ילד אחד עוד אפשר להסתדר, כשיש שתיים צריך למצוא סידור לשתיים שזה קשה יותר.. מה יהיה עם שלושה ילדים? וארבעה? אין מה לדבר בכלל.. ניתקפתי פחד שבוע שעבר בעודי שוכבת עם 39 מעלות חום ודלקת בגרון ואומרת לעצמי "מה אם היו לנו עכשיו עוד ילדים.. איך הייתי מוצאת סידור לכולם? איך הייתי לוקחת את ההוא מהגן ואת ההיא מהגן ואיך מחתלת את התינוק, וחוגים ו.. ו.. ו.."

זה לא ניגמר.. בכל מקרה השלישי לא יגיע בשנתיים הקרובות.. רק בעוד שנתיים אתחיל אולי לחשוב על השלישי.. אני יודעת שיהיה שלישי. אני רק שואלת את עצמי איך אסתדר?

כשהייתי חולה לולה באה אלי למיטה לחדר, היא לא היתה מוכנה לצאת למרות שבקשתי ממנה לצאת שלא אדביק אותה חס וחלילה, היא לא הסכימה לצאת ואף נישכבה לידי והחזיקה לי את היד בעודה שואלת "את לא מרגישה טוב?" וכל כך רציתי להרגיש טוב באותו רגע רק כדי שאוכל לנשק אותה ולחבק אותה כמו שצריך.. הייתי גאה לראות את הדאגה ואת הרצון שלה להיות איתי. כשהייתי איתן לבד והייתי חולה היא הבינה שאני חולה ובקושי מתפקדת אז היא לקחה יוזמה וטיפלה בשושה, נתנה לה מוצץ, הזיזה את הלול למקום בו הזווית לטלויזיה תהיה ממוקמת בצורה טובה.. ראיתי אותה איך היא מתפקדת במקומי.. וזה הדהים אותי.. פתאום קלטתי כמה גדולה היא נהייתה ואחראית. צילמתי אותן יחד ולולה חיבקה את שושה כמו ילדה גדולה שמחבקת את אחותה הקטנה.. והיא ניראתה לי פתאום כל כך גדולה שאני צריכה להזכיר לעצמי שהיא רק בת שנתיים ושמונה.. היא פיצית עדין! אז איך היא מתנהגת כמו אמא?!

אני אמא גאה לגמרי. אני גאה בשתיהן כל אחת מהן מסיבות שונות... אני כבר מתה לראות איך שושה תהיה עוד שנתיים