אם היית מבינה כמה אני מצטערת. אם הייתי יכולה להוכיח כמה לא היתה לי כוונה לפגוע בך וכמה אני מצטערת שכן.

הייתי נטולת מחשבה, נטולת רגש ולא עצרתי לרגע לנתח את מעשיי. זרמתי עם זה כמו מי נהר הנשפכים לים… נתתי להם לשאת אותי ובמקום להגיע לים הגעתי למפל שהוביל אותי לתהום.

המכה היתה כואבת.. אבל לא כמו המכה שלך..

אם הייתי יכולה להוכיח לך שבמילא זה היה ניגמר גם בלי שתגלי. שזה היה נטול כל מחשבה רציונלית .. אני רוצה לספר לך שאני כועסת על עצמי כניראה יותר ממה שאת כועסת עלי. וזה קשה. לא זכור לי שכעסתי על עצמי כל כך.. בחיים לא כעסתי על עצמי כל כך,לא זכור לי שהייתי כל כך אכזרית לעצמי, שהורדתי את עצמי בסולם הדרגות של עצמי כל כך נמוך.

אני כניראה גם אף פעם לא אצליח לסלוח לעצמי גם אם אי פעם תחליטי שאת כן.. אהיה חייבת להמשיך להלקות את עצמי כדי לא לשכוח את עוצמת הפגיעה במעשיי..

הפגיעה בך..

אנחנו בימי סליחה ותשובה. השנה הימים האלה תופסים אצלי מקום קשה. אנחנו בימים של התבוננות פנימית, של חשבון נפש.

אני לא מצליחה לראות את הדברים הטובים שעשיתי כי אני כבר חודש מתמקדת בלא טובים שמסתירים לי את הטובים ומעבירה שוב ושוב בראש את הדברים שאמרת לי ולא מצליחה לגלות חמלה לעצמי.

אני אגיד לך דבר אחד בטוח - אני אשתפר מזה. אני משתדרגת.

אהיה אמא טובה יותר, אישה טובה יותר, בן אדם טוב יותר..

אני מאוד מקווה שתהיה לי ההזדמנות להיות גם חברה טובה יותר. אני מעיזה לכתוב את זה אבל לא מעיזה לבקש את זה ממך..

אני אוהבת אותך. שמתי אותך בדף הכי נקי שיש לי במגירה, בחדר הכי טוב שיש לי בלב.. ושם תישארי.

בחרטות נוראיות ומכאיבות,

סתם כותבת..