אז השבוע עשיתי שינוי פאזה.
מאז שפוטרתי מהעבודה לפני כמעט חודש, ישבתי המון מול המחשב באותה תנוחה של חצי שוכבת חצי יושבת עם הלפטופ על הברכיים במיטה. תנוחה שהחלה כבר להכאיב לעצם הזנב שלי. כשהגעתי למצב שאני לא יכולה יותר לשבת על הישבן מכאבים הבנתי שלקום פעם בשבוע מהמיטה ללשכה וללימודים זה לא מספיק ואני צריכה לעשות קצת יותר מזה.
באופן ספונטני לחלוטין החלטתי יום ראשון לקחת את עצמי לטיול נחמד בירושלים. זה היה ספונטני כמו שמחליטים לקום למקרר, כך החלטתי לקום ולנסוע לירושלים. זה יצא בדיוק על יום ירושלים (תזמון מושלם שכזה. חשוב לי לציין שלא זכרתי שזה יום ירושלים).
נפגשתי שם עם עוד מישהו שמכיר קצת יותר את ירושלים (אני מכירה את ירושלים קצת מתקופת הגיור שלי אבל זה לא הספיק ואולי הייתי צריכה הדרכה), אז טיילתי וזה היה נחמד.
כשהגעתי הביתה הרגשתי ריקנות כזו.. זה פשוט לא הספיק לי. אז נסעתי שוב פעם לאחר יומיים ביום שלישי (לא מצחיק שביום ראשון + יום ירושלים הכל הלך לי חלק הגעתי בלי פקקים נסעתי חזרה בלי פקקים אבל יום שלישי שאיננו יום מיוחד וזה גם אמצע שבוע נתקעתי בפקקים? \=).
ביום שלישי טיילתי בסטף ואז הלכנו לרובע של החומוס (מכבסת מילים שכזו) ואכלתי חומוס. לא חסידה של חומוס אבל זה היה טעים.
(אני אגיד עוד פעם חומוס - חומוס).
תמונות מהטיול יום ראשון - יום ירושלים:
תמונות מהטיול יום שלישי:
אחרי החומוס הלכנו קצת לשוק.. לא היה משהו חדש או יוצא דופן בשבילי. אחרי הכל אני חיפאית במקור ויצא לי לטייל בשוק בעכו וזה דיי מזכיר.. אבל לא משנה. שווקים בכל מקרה עושים לי טוב.
קצת נרגילה וקצת חפירות ואחר כך הביתה.
עדין לא מספיק לי. עדין בא לי יותר. אני פשוט אוהבת את העיר הזו ויכלתי בהחלט לראות את עצמי מתגוררת שם.
המצב עם בעלי די מתנדנד.. זאת אומרת יש אהבה והכל בסדר מהבחינה הזו. הענין הוא שהוא עובד המון שעות. הוא חוזר לפעמים אפילו ב 00:00 בלילה וזה אחרי שלא שמעתי ממנו הרבה כל היום.. וכשהוא כן חוזר אין לו כוח לכלום אלא רק להתקלח ולישון.. בקושי לנשק אותי הוא מצליח..
אז יום רביעי החלטתי שאני פשוט לוקחת את הדבר הזה לידיים. לא יכול להיות שאנחנו נשואים עוד לא שנתיים וכבר מתנהגים כמו זוג הנשוי 20 שנה שכבר עייפים משגרה ורק רוצים להגיע למיטה.. אז חיכיתי לו עם חלוק מינימלי קטן, מתחתיו בקושי תחתון, נרות ריחניים בכל הבית וערוץ מוזיקה מאולתר ששמתי בטלויזיה.
כשהוא ניכנס הביתה ירדתי על ארבע והחלטתי שאני מפנקת אותו עוד לפני שהספיק להתביית. קילפתי ממנו את הבגדים, מהחולצה לתחתונים ועד לגרביים. השארתי אותו ערום לגמרי והתחלתי לעבוד. אני חושבת שאני טובה בזה. אני מתאמנת עליו הרבה בזמן האחרון.. כל פעם מנסה את עומק הגרון שלי. כל פעם מפתיעה אפילו את עצמי..
מחכה לבעלי בחלון:
בנימה אופטימית זו, אסיים, שלכם, שיכורה... שוב!
לחיים!
סתם כותבת..
נ.ב - תזכורת בשבילי - לכתוב על אמא.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
