התחדשתי בעיצוב חדש לבלוג כסמל לתקופה החדשה שאני ניכנסת אליה.

החל מיום שלישי אני מתחילה לעבוד בעבודה שכל כך רציתי להתקבל אליה. אני מתרגשת מאוד אבל.. אני ממש ממש מפחדת.

אולי זה לא מתאים לי להיות מולטיטאסקינג? אולי אני לא אצליח לשלב את הלימודים במשרה הזו? אני מאמינה שאלו שאלות שעולות לי בגלל שאני רואה את עצמי עצלנית מאוד.. בחודשיים האלה שהייתי מובטלת גיליתי גם עד כמה אני עצלנית.

אם נסכם את החודשיים האלה (כמעט 3 חודשים אם נדייק), האמת הסיכום מנקודת המבט שלי הוא סיכום די חיובי : היה לי זמן לעצמי, נכנסתי קצת לכושר, התחלתי לרוץ, מה שגרם לכך שקבלתי שיזוף לא רע בחלק העליון של הגוף, הכרתי אנשים שלא הייתי מכירה אם היה לי זמן מועט כמו שהיה לי כשכן עבדתי, התחלתי לכתוב בבלוג יותר, התחלתי להשקיע בו ובעצם לגלות עד כמה טוב לי שהבלוג הזה קיים, כמה לא הצלחתי לנצל אותו עד עכשיו, עד הרגע בו הייתי מובטלת. פשוט גיליתי את הבלוג מחדש, הגעתי למומלצים שזה לא קרה בכמעט 10 שנות כתיבה בישראבלוג וזה כבר מראה כמה נחמד היה לי כשהיה הרבה זמן לכתוב ולהשקיע. נסעתי לירושלים מספר פעמים שזה היה החלק הכי טוב בתקופה הזו של האבטלה, שתיתי המון שזה גם היה כיף אני חייבת להודות P-:

אם נעשה סיכום מנקודת מבטו של בעלי אז הסיכום יהיה פחות טוב כניראה.. כמעט 3 חודשים בלי משכורת, ישבתי כל היום בבית בזמן שבעלי קרע את התחת מבוקר עד ערב, המינימום שהייתי צריכה לעשות זה ללכת ללשכה התעסוקה אחת לשבוע ופספסתי פעמיים חתימה מעצלות כשאני מתרצת שזה בגלל הלימודים (למרות שיכלתי לשלב את שניהם), והייתי צריכה ללכת לביטוח לאומי לתבוע דמי אבטלה וגם את זה לא עשיתי אלא רק לפני שבועיים.. אז כך שגם שום דמי אבטלה לא נכנסו בחודשים האלה.. וסתם בגלל עצלנות \ חוסר הבנה לגבי מה קורה אם לא חותמים פעם אחת או לא הולכים לביטוח לאומי.. האמת זה היה ניראה אפילו כאילו לקחתי כמובן מאליו את הנושא הזה.. באחד מהריבים שהיו לי עם בעלי בתקופה הזו הוא אמר לי "אם היית סטודנטית שמממנת את עצמה לבד ונאבקת על כל שנה באוניברסיטה אולי אז היית נוהגת אחרת ולא היית מתנהגת ככה" האמת אני איפשהו יכולה להסכים איתו.. אין לנו הון, אבל יש לנו בית שקנינו, יש לי לפטופ ללימודים, יש לי חדר לימודים שקט, יש לי בעל, ברוך השם, עם עבודה ומשכורת שמתקתקת כל 1 לחודש.. אולי באמת קצת התייחסתי לנושא בקלות ראש.. זה היה לא בסדר מצידי..

עוד משהו שאני יכולה להגיד בהקשר הזה הוא שהיו לי הרבה ריבים עם בעלי בכמעט 3 חודשים האלה שהייתי מובטלת. אני חושבת שרבנו יותר בחודשים האלה מהכמעט שנתיים שאנחנו נשואים. אין ספק שהחזרה שלי לשגרה תחזיר לנו גם את מערכת היחסים לגל טוב יותר.

אני אסיים כאן בנימה אופטימית, אאחל לעצמי הצלחה במבחן מחר, אאחל לעצמי הצלחה בדרכי החדשה בחברה ובתפקיד חדש.

יותר מכל אני רוצה לאחל לעצמי שיהיה לי את הכוח להיות חזקה בשביל בעלי, שאצליח לעשות את כל הנדרש על מנת שיהיה לנו טוב יחד. שאצליח להיות מוצלחת כמוהו, כריזמטית כמוהו ועם מוסר עבודה כמו שלו.

תמונה אירונית (לא אספר למה היא אירונית.. ניראה אם מישהו מהמבקרים או המבקרות המועטים שיש כאן יצליח לנחש P-:) מהחתימה האחרונה שלי בלשכה, יום רביעי האחרון :

סתם כותבת..

ובכן, מסתבר שהשרביט הזה שעבר פעם בין הבלוגרים בשנת 2005 עדין מועבר מיד ליד.. זה דבר די מגניב.

אז באופן לא רישמי (בתוך התגובות בעצם), העבירה אלי את השרביט הבלוגרית המגניבה תיאודורה ג'יימס.

אז אין צורך לחפור יותר מידי, ניגש למלאכה:

1) קשה לי לתאר את עצמי ולתת על עצמי עובדות ולכן כשקיבלתי את השרביט כתבתי לחברה שתשלח לי 10 עובדות עלי. היא כמובן, כחברה נאמנה וטובה בלי שאלות עשתה את המבוקש ממנה. כך שהעובדה היחידה שנתתי על עצמי היא סעיף מספר 1.

2) אני בן אדם מאוד פתוח עם יכולת תיקשור מדהימה, הבעיה היא שלפעמים אני לא אומרת הכל או לא אומרת כמו שאני רוצה להגיד, בדרך כלל זה כי אני מתאמצת לעדן את מה שאני אומרת.. אבל מי שמכיר אותי יכול לזהות את שני המצבים האלה לפי ההבעות פנים שלי ולמנוע אותם.

3) עם כל הקשיחות שלי אני שק רגשות יוצא דופן.