אני לא קולטת...
10 יום
אני חוזרת ואומרת את זה....
הספירה לאחור, האא?
10 יום..
וזה פשוט לא נקלט לי.
בדיוק כמו להגיד
אמממ... עוד חודש אני עוברת לגור באנטארטיקה
זה לא נשמע לי בכלל מציאותי
אולי אני מכחישה...?
פאקינג 10 יום ואני על מדים. אין לי יותר בקרים.. אין יותר השתוללויות ולעשות מה שבראש שלי (חוץ מבסופי שבוע), אין יותר להיות כל היום עם החברה' ולצאת לבלות כל לילה בשבוע במקום אחר. אין יותר ואין יותר ואין יותר...
עוד לא עיכלתי בקושי שאין ביצפר יותר.. כאילו אין יותר כיתה ואין יותר מורים (הקורס בצריפין לא נחשב).
אין כמו השנים של ביצפר.
שלום, אני יעל
מאבחנת פסיכוטכנית
עוד 10 יום אסתובב עם חוגר, תחלופה לת"ז שבקושי הספקתי להתרגל אליה.. ב 4 חודשים מאז מלאו לי 18
אתמול טיפטיפ ישבה אצלי בבית וזרקה לי יציאה:
"רק במדינה כמו שלנו, מישהי שנראית כמוך, מתגייסת עכשיו לצבא".... או משהו בנוסח הזה
טוב שאני לא נראית בת 14 באמת
יחשבו שגנבתי לאחותי את המדים מהארון...
ואין לי בכלל אחות.
זה רק אני ועוד 3 חברות.... מתוך כולן שמתגייסות ביולי.
כל החברות והידידים סופרים עוד חודשים שלמים לגיוס שלהם
אצלי זה הפך כבר מה"עשרים ואחד .ב..." ל"חמישי הבא"
אוף אני אתגעגע אליהם
אני באמת מרגישה כאילו החיים שלי הולכים לעצור
אני כלכך רגילה להיות עם האנשים האלה.. ולהיות חלק מהחבורה המדהימה הזו, להרגיש בתוך
ואני כבר לא אהיה שם, כמו מקודם
אנשים יבואו לבקר אותי בסופש"ים...
בדיוק כמו שחברה שלי, מסדרת ומנסה כמה שיותר לדחוס את הסדר-יום עם החבר בצורה אבסורדית על יומיים וחצי מתוך שבועיים. טוב... אצלי זה יהיה מתוך שבוע... אבל בכל מקרה
חזרתי מאילת. היה בן זונה!!! ואני מנסה להספיק עכשיו כלכך הרבה... לא בא לי בכלל ללכת לישון בלילות, אני מרגישה ימים מבוזבזים כשאני לא עושה שומדבר מיוחד בהם, כזה אתם יודעים, דברים שאני אזכור לפני הגיוס? שיהיה לי קשה לעשות אחרי?! כלכך הרבה תוכניות ל 10 הימים הנותרים.
בספירה לאחור....
אז אכן, אחרי הקורס, בעוד 5 חודשים אני אתחיל שירות סדיר של יומיות, אבל מי כבר יישאר פה בשביל להעביר איתי את הזמן? (טיפטיפ לא שכחתי אותך!!!)..... אוףףףףףףףףףףף
אני אפילו לא פוחדת מהגיוס. זה לא מפחיד אותי כי אני יודעת שאני חברותית, ואופטימית בדרך כלל.. ואני יודעץ מה אני הולכת להיות... אז זה פחות מאיים. אני בטוחה שאני אסתדר בכל מקום
אבל למה כלכך ב"בום"!?!