אז איפה הייתי עד עכשיו...?

אתמול ליל הסדר,

היום אני ומאמוש חצי שנה

ומחר יומולדת...

מחר יומולדת.

מכירים את ההרגשה המגעילה הזו שיש לפני כל יוומלדת..? ולא אני לא מדברת על איזה בעסה אני לא רוצה להיות זקנה כי עברתי עוד שנה. פשוט כי הרבה זמן חיכיתם לזה וזה ממש אירוע משמח (אמור להיות), ואז כל שנה אני מגלה שזה לא כמו שחשבתי שזה יהיה, או שהכל מתפקשש ואין לאן לצאת או מה לעשות או עם מי לעשות מה, או שלא בא לי על כל האנשים שאולי יבואו או לא יבואו אליי הביתה לחגוג או פשוט להראות ולהראות בנוכחים, או שלא בא לי על כל הצומי והנשיקות והבלה בלה בלה שלחילופין או עושה לי מגעיל או גורם לי לרגשי.... או שפשוט לא בא לי על כל הכאב ראש הזה!!!!

***מכירים את זה???***

והשנה, בנוסף לכל מה שקורה כל שנה, היומולדת שלי בפסח. אחחחח פסח. מצות ועוד מצות.  *החלטתי לשמור כשרות בשביל החבר הכשר שלי... אך אני מתה ללחם.*  ואין מה להגיש לחוגגים שבאים לאכול... בדר"כ יש גם כאלה שבאים -רק- לאכול.

ובנוסף, כולם בצבא. = מלא אנשים לא פה! סוגרים שבתות.

ובנוסף זה החג, אז כל מיני חברים פזורים ברחבי הארץ אצל המשפחות.

מה שמשאיר אותי (דווקא בזול, יחסית למה שהיה אמור להיות בהתחלה!),   בלי החבר!!!!!, בלי הידיד הכי טוב וכנראה גם בלי אחת החברות.     אוף, לא בא לי על היומולדת מחר.

אחח... איזה שבוע מרנין (???) -או שלא ממש.

ליל הסדר, הסתכם בסופו של דבר במרתון סרטים (עזבו אותכם מארוחות חג וקערות סדר ואפיקומנים.) קיל ביל

מה כן היה נחמד, אפילו שחבר שלי מרותק לבסיס (28!), הוא הצליח להפתיע אותי דרך החברה הכי טובה. זה היה ממש מרגש אתמול ב 12 בלילה כשקיבלתי את המכתב והטבעת והשרשרת הכי יפות... חבל שהוא לא פה לחוות איתי את הימים הללו. קשה לי בלעדיו בימים טובים, או רעים בעצם... ובכלל.

מחר יומולדת.

טוב, אז בגלל שחלק מהחברות שלי וחלק מהידידים שלי, לא "הכי" מתחברים.... אני יוצאת היום לחגוג ב 12 את היומולדת עם הידידים הכי טובים (חלקם) במסיבה... ומחר עם כל החברות במועדון.

זקוקה לאלכוהול, דחוף!