אז איפה הייתי עד עכשיו...?

אז היום קיבלתי את הרב"ט שלי. רב"ט. נשמע כמו איזה שם של חיה לא מזוהה...

אכן מכובד, מין אבן דרך בחייה של חיילת צעירה. כבר לא כלכך.

לא יודעת, כשאני מסתכלת על זה לאחור זה נראה לי ממש אבסורד שאני בכלל לובשת מדים! שאני בצבא! שאני כמו הגדולים... מרגיש לפעמים עדיין כאילו שלפו אותי מבי"ס ואנחנו משחקים במשחק של כאילו. ואז מצד שני זה עבר ממש ממש מהר יחסית... כאילו ביחס למה שחשבתי בהתחלה.  ואז במחשבה שנייה כמעט חצי מזה היה הקורס שהיה ממש מהנה ומהיר בדיעבד. ועכשיו לא הכי כייף או טוב לי, ולפעמים אני אפילו מרגישה שרע וממורמרת- מאד.   אוף, כל הבלאגן הזה בראש שלי. פויה.

עכשיו שכל השכבה שלי התגייסה, אני מרגישה אפילו יותר פזמניקית כי כולם צעירים חמודים כאלה.

מכירים את זה שרע לכם טיפה ואז מרוב מרמור תסכול או כסע שנאגר, אתם פשוט מוציאים הכל החוצה יחד בבת אחת בדמות של סרטים שאתם משכנעים את עצמכם בהם? עושים לעצמכם יותר רע מרע שיש? אני נוטה לכך המון בזמן האחרון. קיצוניות כזו אף פעם לא היתה מאפיינת אותי. וכשחושבים על זה, הרבה מאד דברים לא היו מאפיינים אותי לפני הצבא.   השתנתי. :(

ולחשוב מכיוון אחר- שעוד לא עשיתי חצי!!!!!

וואי כואב לי הראש.  אין לי כוח לעדכן יותר מזה.

היום דווקא היה נחמד כי לא היה כמעט בכלל עבודה .. ממש נהניתי ופתחנו כמעט פינת יצירה ויצירתיות. נדיר.

ויומיות זה חרא!

אל תעשו יומיות!!!