אז איפה הייתי עד עכשיו...?

אני לא מאמינה שזה נפל גם אצלינו...

כולם היו כלכך שאננים שלא יקרה כלום, הרי מעולם לא הזכירו זאת אפילו, ואנחנו מוקפים בכלכך הרבה כפרים ערביים. בינהם אחד המקומות הכי קדושים לנצרות.. שהם ייקחו את הסיכון?

ואני אמרתי לכולם- בולשיט!

ואכן, כמה שזה אולי נשמע פלצני ומטומטם- באמת באמת באמת באמת הרגשתי!

הלכתי לישון ב 10 בערך עם הרגשה ממש ממש ממש רעה שלא הצלחתי להירדם, וכשהחבר התקשר אמרתי לו שזה לא הגיוני שהיה שקט מאז ההפצצות בחיפה והם בטוח מתכננים עוד משהו! הרי זה לא ייתכן שיסתפקו רק ביעד אחד (אמנם חתיכת יעד).

לא הצלחתי להירדם מלאאא זמן והחבר התקשר להרגיע (מזל שלא הקפיצו אותם עדיין) ואמרתי לו שיש לי הרגשה  רעה בבטן, ככמובן שהוא הרגיע ואמר שיהיה טוב ושהוא אוהב ושומר עליי.

לא הצלחתי להירדם.

הלכתי לאמא והכרחתי אותה לישון איתי במיטה.  הייתי מוטרדת מכדי לישון לבד.

אחרי בערך עשרים דקות היו שני פיצוצים וסירנה.

התחלתי לבכות, היסטריה, אף פעם לא ראיתי את עצמי ככה.

אני אמורה לעלות לטבריה לבסיס מחר. כך היו כל ההנחיות במשך כל היום ויש לי גם תורנות לילה ואי אפשר להשאיר את הבסיס מיותם. אמא אומרת לי לדפוק נפקדות.

אני כלכך לא בנויה לדברים כאלה