שמעתי לא מזמן פרסומת מקוממת ברדיו. הפרסומת היתה לחנות לחזיות במידות גדולות במיוחד והתנגנה להלן (עם שינויי פרטים פה ושם)
"לאשתך יש חזה גדול? פנק אותה בחזייה של חברת " ווימן פרנדלי" (ועכשיו הגיעו עוד כמה שניות של הילול ותשבוחות מוצרי החברה)
לאשתך יש חזה קטן? (קריינית בטון מאוכזב) קנה לה פרח."
חצופים! חשבתי לי, עושים מאיתנו אספסוף! נשות ההרמון שלנות בדרגשים הנמוכים ביותר, סחורה סוג ב'!השופעות יפתחו מתנות בשלל עטיפות ורדרדות וישלפו חזיות מסולסלות תחרה וברזלים מעופרת יצוקה ואנחנו, נשות השפלה נאלץ להסתפק בפרח ועוד בטח איזה סביון דו עונתי מהשדה ליד הבית שעוד לא בנו עליו ובטח מיליון כלבים כבר השתינו עליו. פרח פיפי. זה מה שמגיע לי.
כך חשבתי לי מחשבות ונעצב לבי עד מאוד.
אך לא עוד.
בשל גאנצי הגבר גבר שהוא גם חבר שלי אני נאלצת לבלוע כל יום באותה שעה פחות או יותר גלולות למניעת ילדים. ואני אומרת לכם, לכל מתנגדי הגלולות וזריעת זרע לשווא - אתם חושבים שזה אקמול? בלענו וזהו?? אז אני רוצה לאמר לכם שאת האושר שלכם אתם יכולים לקבל בחזרה – אנחנו סובלות מספיק. אם בעצב תלדי בנים, אז גם למנוע אותם זה לא ממש כיף.
האם בחודש אחד הרגשת גם: רע, חרא, מגעיל, פויה, ממש חרא, די לא טוב, איכס, איי
וגם: מה נהיה עם הבטן שלי, אוי איזה עייפות כל הזמן, אה, ממש חרא לי כרגע, איי כואב לי הציצי.
אך לא הכל שחור, ידידיי היקרים, לא הכל שחור. אי שם, מעבר לקשת, מסתתרת ארץ קסומה, ארץ ה"זה לא פוש-אפ, זה אמיתי".
ואני האזרחית החדשה שלה.
יש לי תעודת זהות בדמות שני חברים חדשים בתוך החזיה שלי. אתמול במסיבת יום ההולדת לשנה האזרחית החדשה אצל השייגעצ ואשתו (היקרים מאוד וכן , שייגעץ, אתה תזכה לפוסט משלך) פגשתי מכר שלא ראיתי הרבה זמן (השייגעצ האחר) והדבר הראשון שהוא אמר לי אחרי המסורת המקובלת של חיבוקים וציוצי שמחה גבוהים במיוחד מצידי כמו שרק בנות יודעות לעשות כשהן פוגשות מישהו שלא ראו הרבה זמן, זה "גדל לך הציצי".
"נכון" הסמקתי והסברתי למה, אבל כדרך אישה שלא מגלה את גילה האמיתי והאם זה בוטוקס או שהיא פשוט הזדקנה נפלא ורק נוספה לה קריצה קטנה וחדשה, לא ציינתי שגם עטיתי על צמד העופרים המוגדלים (שזכו לכינויים החביבים "אבי ואסתר") חזיה קצת מגדילה.
קיראו לי קלישאה,איכרה פשוטה,מעריצה של בריטני, מקליטה ושומרת את דה נקסט אמריקן טופ מודל, קיראו לי באיזה שם שתרצו, הכניסו אותי תחת כל קטגוריה בלתי פמיניסטית של חובבת קלוגן וסיליקון ושל העברת עור מהתחת לגבה, אבל אני מאושרת.
כן, אני מאושרת בגלל ציצים. חצי אוכלוסיה קונה פלייבוי ומורידה קטעים של ג'נה ג'יימסון מאותה הסיבה ממש.
אז אני קוראת בתחינה למהנדסי ה"הרמונט", לאלוהים, לכל מישהו ששומע אותי, אני מוכנה להתענות בסבלי אוטוסטרדות ההורמונים ולהרגיש סחבת עולם מרירה עם בטן של שיאן בשתיית גינס, רק שהציצים היקרים שלי לא יקמלו ויאבדו את חינם החדש.
קחו ממני את הדימוי העצמי הגבוה, את שמחת החיים ואת הזכות להיות בעלת כרס חיננית ולא שק נוזלים עגמומי, אך הבו לי דדיים יצוקים!
לסיום, המלצה לפרסומאים:
.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
