מחשבות של לילה,
אופטימיות, פסימיות בעיקר,
קושי שנבלע בכ"כ הרבה מובנים..
תחושה של החמצה, חסרון, מגע, הבנה,
משהו שונה, אחר, פשוט לא.
קשה להסביר.. אם רק הייתי יכולה להסביר מה הולך לי בתוך הראש.
אולי לא, אולי כן. הלוואי שזה יהיה כבר כן, טוב?
למה תמיד מרגישים שמחמיצים? שלא הכל נעשה כראוי,
שמשהו פה שגוי.. אני לא בסדר, אולי העולם לא בסדר?
לא הכל הולך לפי קו הדימיון.
הרצוי הוא אף פעם לא המצוי..
אבל איך בעצם מגיעים אליו?
האם זה בכלל ניתן להשגה? או שהכל עד עכשיו היה אשליה..
אשליה, כן זאתי המילה..
תמיד. אפילו ברגעים הכי טובים.. זה פשוט לא אמיתי.
איך מסבירים כ"כ הרבה דברים ביחד?..
זקוקה לזה, באמת.. לא בשביל להראות משהו שאני לא, אלא באמת. באלוהים.
ואני חושבת שזה מגיע לי, במלוא המובן.
אז שוב.. ההחמצה. לא עשיתי דברים נכון.
אולי גם הוא/ היא/ הם/ הן/ אנחנו.
אבל מי יישא בתוצאות.. נו ברור.
כתף תומכת תתקבל בברכה, אני לא יודעת אפילו למה..
תמיד אומרים שיהיה טוב.. נו בסדר..
"אחרי ירידה תבוא עליה"
אבל מה כשהמצב הפוך? או תמידי איכשהו, סטטי, לא מתקדם?
יהיה טוב. אני בטוחה.
השאלה היא איך הדרך לאושר תיעשה..
האם בחכמה, בטיפשות, בטעויות? איך טועים בכלל?
הרי מגלים הכל בדיעבד.. לא באותו הרגע.
אז בעצם אין טעויות נכון? נו טוב..
על הרבה דברים אני מתחרטת. אבל אני יודעת שאסור.
אנשים שפלים, אגואיסטים, כולם אותו הדבר.
תמיד אמרתי את זה.
אינטרסנטים.. העיקר שהתחת שלהם יכוסה, שיהיה להם נוח, נעים וכייף.
אז תשיגו את מה שתרצו ותלכו. הכי פשוט.
ואיך עוברים את כל זה?
בסדר.. הבנתי. יהיה טוב.
כולם יודעים לדבר יפה מאוד..
אבל חשבתם פעם באמת לעשות? לקיים.
בעזרת השם נעבור גם את זה.
כמו את שאר הימים המוזרים שעוברים עליי בלי שום התעניינות חיצונית.
רק בנאדם אחד מבין אותי, יורד לסוף דעתי.
וגם זה איכשהו חלקי.
הלוואי והיה אפשר לסובב את הגלגל אחורה. הלוואי!
אופפפ. כ"כ הרבה שטויות..
ומה עושים מעכשיו?
הגוש הזה בגרון עדיין לא נעלם..
אז לא, אני לא שקועה בדיכאון.
אבל נפקחות לי העיניים במיליון מובנים וגוונים פתאום..
העיקר שה' רואה את הכל מלמעלה. אולי זהו הגיבוי.
אולי כוח עליון יוביל כבר את השחקנים הגרועים שנמצאים פה אל הטוב והאמיתי.
ובנימה זו, אני אאחל לעצמי הצלחה..
שיהיה לכם לילה טוב.
למרות שלא נראה לי שאני ארדם בקרוב..
מורי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
