It’s just two of us =]

וואאאווו.

באמת שאני לא יודעת..

אבל נראה לי שהדמעות הן לא דמעות של עצב,

אלא של השלמה עם המציאות.

אבל זה פשוט הסב לי אושר..

7 חודשים בדיוק.

מטורףףףף

אותה הסיטואציה, אותו המקום, אותו האדם,

אבל כ"כ כ"כ שונה..

מה אז חשבתי, מה היום..

פשוט הבדל של שמיים וארץ, לילה ויום.

מי היה מאמין ש7 חודשים אחרי זה יהיה המצב.

בחיים לא הייתי יכולה לחשוב על זה אפילו..

האנשים האלו פשוט זכו.

אפילו אם הרבה זמן זה לא היה נראה.

הייתי פשוט זקוקה לזה, כן זאתי המילה, זקוקה.

אם כבר ככה, אז זו הצורה הכי יפה שיכולתי לבקש.

באותו תאריך, אותן תחושות, ואותו המקום.

נאמר שהבטחות מקיימים, אז כן..

עכשיו אני שמחה בחלקי, תודה. :]

שני אנשים הגדירו אותנו כאדם אחד ביומיים האחרונים.

זה כ"כ ריגש אותי לשמוע את זה..

פשוט תודה על הכל, נשמה שלי :)

כשאת עצובה
גם לי פתאום
אין חשק
להיות יותר שמח
אם בליבך יש אבן
שאת שלוותך חדרה.

אל מול עיצבך
אני מונח שרוע
כואב ולא רגוע
וליבי ניחומים לך שולח
כשאת עצובה
כשאת עצובה.

בצבא הכי חזק שבעולם
אלחם למענך
את התקווה האמיתית שבחיי
שואב אני ממך
בבקשה, לעולם היי מחייכת
כי כשאת נעצבת
אני כמו לא קיים.

אם רק תחייכי
אפילו גם כשאין לך
אני אדהר על דרך
אני אהיה למלך
אם רק תחייכי.

כל צרותי יעלמו ברגע
אושרי ישוב לפתע
ולא אראה דמעותייך
אם רק תחייכי
אם רק תחייכי.

אז שיהיה יום נחמד,

עם ים תרגילים במתמטיקקקקקהההה!

מורי.

בפעם האחרונה כשזה קרה,

היה לי למי לבכות.

היה מי שיספוג את כל הכאב שלי,

את כל האכזבה והעצבים שלי,

היה מי שינגב לי את הדמעה,

שיבטיח לי שיהיה טוב, 

ושייתן לי את החיבוק הכי אוהב שקיבלתי אי- פעם.

והכי כואב, זה שבחיים אני לא אקבל כזה חיבוק. לפחות לא מאותו האדם, שכבר מת עבורי.