פעם ישב נזיר בין הגבעות הירוקות. הוא היה טהור בנפשו וזך בלבו, וכל חיות הארץ וכל צפורי השמיים, באו אליו זוגות זוגות והוא דיבר אליהם. והם שמחו לשמוע לדבריו, נאספו לידו ולא עזבוהו עד רדת הלילה, שעה ששילחם אל הרוח והעצים, מלווים בברכותיו.
באחד הערבים דיבר על אהבה, ונמרה הרימה את ראשה ואמרה לנזיר, "אתה מדבר אלינו על אהבה. אמור לנו,אדוני, היכן בת זוגך?"
הנזיר ענה, "אין לי בת זוג."
קריאת תדהמה עלתה מלהקת החיות והציפורים, והם החלו לומר זה אל זה, "איך יכול אדם זה לדבר איתנו על אהבה וזיווג, בשעה שהוא עצמו אינו יודע דבר?" ובשקט עזבוהו לנפשו.
באותו לילה שכב הנזיר כשפניו כבושות במזרן, והוא בכה במרירות ולחץ את ידיו לחזהו.
-ח'ליל ג'ובראן-
-הנודד-
אני עדין חושבת יותר מדי- סיר לחץ מטומטם של רגשות.
אבל אני יודעת שלפעמים אני מקרינה החוצה דברים יותר חיוביים ממה שאני מתארת לעצמי.
אמרו לי דבר יפה מאוד שידעתי על עצמי אבל היה לי נורא קשה לחשוב שאנשים אחרים רואים ושמחתי, שמחתי שראו.
בזמן האחרון קצת יותר קשה לי להסתכל במראה ולהגיד לעצמי "ואללה, בכל זאת את יפה"- זה מה שהכי חשוב לי להחזיר עכשיו. אני לא אתרסק ואתגמד מול אנשים אחרים, אני לא אגש אליהם בהרגשה שאני מתחילה מאחורי נקודת הזינוק של הרוב- די, אני פשוט לא.
אולי אני אתחיל לאהוב את עצמי.מגיע לי גם.
היה טוב בסמינר, אבל היו טובים יותר- בדיוק בגלל שחשבתי יותר מדי. הייתי יותר מדי עסוקה ב"למה היא כן ואני לא" ו"זה לא פייר זה תמיד עובד ככה".. בקיצור, דברים שהם לא מכבודי- אני פשוט כל הזמן שוכחת להעריך את עצמי- זין!
מחר טיפול ומפגש מדיטציה- איזה כיף!!
רצתי היום.. והרגשתי הרבה יותר נקייה מבפנים.
עד פה,
לילה טוב!
(שיט מחר בגרות באנגלית!)
טל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
