או שאולי כותבים את זה "שלבה"? נו, הדגנים האלה...
אני שוב פעם החלטתי שאני עושה את זה, בערך בפעם המאה. אולי הפעם זה לא יהיה אותו דבר?אני מאמינה שהפעם זה לא יהיה אותו דבר!
היה לי די קשה היום כי זה שינוי די דרסטי אבל אני לא רואה את החיים שלי בלי זה, אני לא יכולה לדמין את החיים שלי בלי התהליך הזה שאני צריכה לעבור.
אני ממש מפחדת, כל כך מפחדת.
יש לי דפוס התנהגות שמלווה אותי כל החיים שלי, תמיד. כמו ללכת לישון בלילה וכמו הביטחון שאני אפקח את העיניים בבוקר. אף פעם לא באמת אמרתי לדפוס הזה שלום.
לכן זה מפחיד- זה כמו לגדוע יד ולהפרד בבת אחת מהדבר האולי הכי בטוח שהיה לי בחיים,כל כך מפחיד...
אני מפחדת לספר לאנשים..כאילו זה יעשה ג'ינקס. כאילו אם אני לא אצליח בסוף זאת תהיה עוד פאדיחה.
אבל אני כן אצליח! אני יכולה להצליח! אני חזקה עכשיו יותר משהייתי כל החיים שלי ואני התחלתי עם זה ואני גם אסיים!
זה פשוט מדהים כמה פחדים יש לי וכמה הם לא הגיוניים.
אני מפחדת שהאופי שלי ישתנה
שזה ישתלט לי על החיים
שאנשים יתרחקו ממני
שאני אהפוך לרצינית מאוד ואחשוב רק על זה
בולשיט! זבל פסיכולוגי שאני מאכילה את עצמי. ועדין מדהים כמה זה משתק אותי.
יש גבול דק מאוד בין לשנות משהו בעצמך ולהשתנות וכנראה שאני הכי מפחדת לעבור אותו..למצוא את עצמי בצד הלא נכון של הקו ולהתחיל את כל השנתיים האלה מהתחלה.
כל התהליכים שעברתי שינו אותי לחלוטים- אין מה לעשות. לטוב ולרע- בעיקר לטוב. אני יכולה להצביע רק על מעט מאוד אנשים שאני לידם כמו שהייתי לפני שנתיים. זה מצחיק כי אלה הם האנשים שהכי רציתי שיראו שהשתניתי. (אני יכולה לומר עכשיו בלב שלם שאני מבינה שמה שהאנשים האלה יראו או לא יראו זה לא החלק העיקרי. לא בי ולא במה שאני עוברת).
היה לי אירוע מפקח היום- מישהי עשתה לי משהו שבעבר הייתי סולחת עליו, מעבירה אותו הלאה ומניחה שזו אשמתי. פתאום הבנתי שזאת פשוט לא אשמתי. מדהים כמה זה משונה להכיר בזה פתאום, שזה לא אשמתי. בלי התרפסויות ובלי בקשות לעזרה- זה פשוט לא אשמתי הפעם. זה די מוזר לי אם נתחשב בעובדה שאני מוכנה בד"כ לשקול את האפשרות שמאורעות דארפור הם באשמתי.
נחמד לא?
ערב טוב יקרים ושבוע טוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
