אני לפני בראנ'צ( איזה מושג איום ונורא) עם חברה טובה. היו לנו המון עליות וירידות במע' היחסים שלנו. זה התחיל בחברות מאוד חזקה ומשם הפך לריב די כואב לשני הצדדים- בעיקר לצד שלה.
הענין הוא שהצלחנו לעבור את זה ואני יכולה להגיד בכנות שהחברות שיש לי איתה היא אחת היותר יציבות בחיים שלי. אז מה אם אנחנו נפגשות בערך פעם בחצי שנה- ברור לנו שככה זה צריך להיות, אף אחת לא מצפה ליותר או לפחות. ככה זה הכי בריא לנו וככה הכי כיף לנו.
זה כמו להיפגש עם פסיכולוג פעם בחצי שנה רק שכשאנחנו מדברות זה לא "עצוב" או "כבד" (כמה שאני שונאת את המילים הללו..) זה כיף וזה טוב וזה מתאים ואנחנו יודעות שמתוך זה שלא דיברנו חצי שנה אז מן הסתם יש לנו המון מה לומר ועוד יותר ברור שהמון ממה שיש לנו לומר זה לא דברים קלים או "טובים". ולכן אנחנו יודעות לקחת את השיחה בצורה יותר קלילה ומבינה ולא לשקוע בעצמנו ובדברים הרעים שאנחנו יכולות לספר עליהם.
וזה חלק ממה שכל כך נפלא.
אני רק יכולה לקוות שחלק ממערכות היחסים המדשדשות שיש לי עכשיו יגדלו להיות הדבר הבוגר הזה שכבר גיליתי בחברה הזאת. בקשר לכל השאר- אני לא מודאגת, מה שצריך לקרות יקרה.
יום טוב!
טל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
