שלוותה של חושבת

לפעמים הלב מחשב להישבר. אין שיעור

לקדושה הזאת. איך העור לופף את הבשר.

איך האויר מקיף את כדור האדמה. ואיך,

מעבר לאוויר, הגופים הגדולים מרחיקים,

בלא קול, אל תוך האפלה.

בזמן האחרון אני פוגשת דברים נעימים. מילים מאוד יפות, שירים יפים, אנשים נעימים.

כל מני דברים קטנים כאלה שיודעים לפרוט על המיתרים הנכונים של מצב הרוח שלי ולהביא אותי למקומות חיוביים.

במיוחד כי עצוב מסביב ואולי רק בגלל שעצוב מסביב ויש המון דאגות שקועות בתוך הקירות של הבית לאחרונה.

יותר קל לי למצוא את הדברים הנחמדים האלה. כמו שרוית אמרה "דברים שפותחים את הבאר שבעיניים".

וידיך שרות מן הקיר כמו מלמול של אזוב ירקרק.

ועיניך פורחות כמו פנינים של זכוכית על צואר הברק.

רק ראשך העיף צף באור העמק. ורק פיך שרק.

יפה, לא?

יאללה, בי.

טל