^לאכול את האוויר^

אחרי הפוסט הקודם שגם אני הייתי בטוחה שזהו, הפעם אני מנצחת את המחלה הזאת- כנראה ששוב טעיתי ואני לא חזקה כמו שחשבתי.

הייתי אצל דודה שלי אתמול והיא הגישה לי מעדן יוגורט בטעם תות בננה, אכלתי להנאתי מבלי לחשוב פעמיים ובתוך תוכי הרגשתי מצויין,

פעם שום יוגורט לא היה פולש לגוף שלי ומצטרף לאחוות השומנים, הנה גם על היוגרוט התגברתי.

ואז לפתע לפני הביס האחרון הבטתי על הקופסה וקפצה לי הטבלה של הקלוריות והיה כתוב שזה 4% שומן!!!! המח שלי צרח מבפנים, הלב שלי

בעט בכל הכח, הרגשתי את הבטן מתהפכת ורצתי להקיא את כל היוגורט+ הארוחת צהריים לשירותים.

אני לא יכולה לתאר את ההרגשה המגעילה של ההקאה אבל ההרגשה הנקייה שלאחר מכן, היה פשוט מדהים- וכן זה הרגשה מדהימה כאילו אני נמצאת ב"היי"

לא פה, מרגישה קלילה ועם זאת כל כך הרבה מחשבות מגעילות.

הייתי כל כך קרובה להחלמה שלי, חשקתי בה כל כך, הנה עוד כמה צעדים וכבר הייתי בן אדם רגיל- בלי מחלות נפשיות כלשהם.

והנה פעם ראשונה שעליתי על המשקל והרגשתי לא טוב עם עצמי- שקלתי 41 קילו- שוב ירדתי אחרי שכל כך רציתי לעלות [אני בעצמי לא מאמינה שאני כתבתי את זה בשניה הזאת...]

כל מקרה אור התקשר אלי לאחר מכן וממש בכיתי אז העדפתי לא לדבר איתו, היום הוא בא אלי ואני מקווה שהוא יצליח לנחם אותי כמו שרק הוא יודע.

ד"א דודה שלי רצה ישר לספר לאמא שלי ושוב התחילו רעיונות ה"אשפוז" החוזר אבל לא, אני אל אתאשפז עוד פעם הבטחתי לעצמי שאני אצא מזה לבד יחד עם הפסיכולוגית [שזה גם יותר מדי...]

וככה אני רוצה להתמודד שום אדם שיכפה עלי לאכול לא יגרום לי להחלים, לפחות לא מבחינה נפשית.

אוהבת את כולכם, שירן.