בעוד אבי ניר וחברת קשת מנסים לעקל את חשבונו של טופז כדי להגיש נגדו תביעת נזיקין אזרחית, ממשיכים כלי התקשורת לחגוג על הדם בצורה השטחית והרדודה השגורה בידיהם, ואינם עוצרים רגע את המחול המיותר ורואים את הברור מאליו.
טופז היה המאמי הלאומי לפני שהמושג הומצא. הוא היה במיינסטרים, אהוב העמך, כוכב נולד שהמשיך לקבל את אהדת הקהל למרות שלא היה פולטיקילי קורקט, עדין ותרבותי כמו כל חובשי המשקפיים הלבנבנים ששלטו באותם זמנים בקריית הטלוויזיה. הוא היה רגיל להשיג את התכניות בשעה שרצה, את הבחורות בטווח הגילאים שרצה, את הצילומים המחמיאים שרצה. הוא היה רגיל לכך שלתכניות הבידור שלו באים המון אנשים, עושים לו כפיים וחושבים שהוא הדבר הכי נהדר בעולם מאז המהפך בשלטון.
שערו בנפשיכם את מפח הנפש של מי שמעולם לא קיבל תשובה שלילית, שזכה רק להערצה, שגם המעשים הנקלים והבזויים שלו לא עוררו גינוי ציבורי אמיתי (זוכרים את הנשיכה שלו בשידור חי? אלוהים ישמור), שוביניסט קיצוני וידוע.
את המפלצת הזה בראו התקשורת והעם, שליקקו את הנעליים של טופז גם כשבעט בהם, מכר להם הומור רדוד ובידור שטחי ופופוליסטי. והיום, כשהמפלצת מראה את פניה האמיתיות, כולם נורא מופתעים.
אבי ניר, לעומת זאת, הלך לבית המשפט ובלשון בוטחת ביקש היום להמשיך להטיל את העיקול על חשבונו של טופז. שיהיה לו בהצלחה.
הסרטים העלובים של הקיץ הזה גורמים לי לבחילה. אם לא היתה לי באפי הייתי משתגעת. רובוטריקים 2? סליחה? כאילו, לא הספיק שהראשון היה כל כך עלוב שיצאתי באמצע מהסרט, מישהו עוד העז לעשות סיקוול לנמיכות הרדודה הזו?
וולברין היה גם הוא אכזבה, ואני חיכיתי לו כחכות רחל לדודה. או, נכון יותר, כמו שמחכה חולת מד"ב ופנטזיה לסרט על אחד מגיבורי הקומיקס האהובים עליה. פיכס.
אני חייבת לציין שבתור פעילה חברתית אני לא רעה בכלל.
הקבוצה בה אני פועלת מחפשת מקום נעים לשבת בו פעם בחודש. מדובר בפגישות חברתיות, אך לעיתים גם הרצאות ודיונים שונים. האם מישהו מכיר בית קפה נחמד בתל אביב שישמח לארח אותנו באמצע השבוע, פעם בחודש?
יאללה ביי,
אני
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Wolf Woman