מרוב חופש כבר אי אפשר לזוז, בחיי. אם מתחשק לך, למשל, להתבטא, נותנים לך כל כך הרבה במות לעשות את זה - שזה סותם לך את הפה.
חושבים שאני סתם מקטרת? סבבה. אבל אפילו אני, שאינני חיה חברתית שרוצה להפיץ את משנתה באופן קיצוני, כבר נואשתי משלל האפשרויות והעייפות הוירטואלית מלתחזק את האוואטר הפיקטיבי שלי בכל אחת מהן.
אז כולנו מחוברים לפייסבוק, נכון? הרבה נאמר כבר על פייסבוק, וכמה סמרטוטוני אינטרנט כבר הצביעו על הבוק כשטן הקטן (גוגל הוא השטן הגדול החדש, ומיקרוסופט נחשבת כנבל המיושן והשמרני שכולם נהנים לבעוט בו.... איך נפלו גיבורים.), בייחוד לאור זה שפייסבוק לא מרוויחה כסף, מתחילה להציף אותנו בפרסומות וקורעת כל אשליית פרטיות מעל לרשת. ניחא - מי שמציג את פרצופו האמיתי בפייסבוק הוא טיפש או נואש, כך סוברים חברי הטובים. הלאה.
יש את טוויטר. לגבי טוויטר, יש תיאוריית קונספירציה עקשנית הטוענת כי בעלי טוויטר למעשה שיחדו את התקשורת כדי לפמפם את האתר ברשת. אין סיבה אחרת לתופעה התמוהה שהיא טוויטר. כל מה שיש שם הוא משפט אחד בגודל 140 תווים וים ענקי של מפרסמים, ספאמרים ובעלי עסקים - כולם מנסים למכור לנו משהו.
יש רשתות חברתיות למקצוענים, עיין ערך לינקד אין. הרעיון חמוד, היכולות לא מספקות.
יש בלוגים למיניהם, החל מישרא וכלה בוורד פרס ודומיהם. השאלה היא מי קורא את כל ערימות המילים האלו שאנחנו מקיאים לתוך שרתים אלמוניים ברשת. התשובה לשאלה, כמובן, היא שכמעט אף אחד. יש קומץ בלוגים מאוד מצליחים, והשאר נקראים על ידי בעל הבלוג והחברה שלו, שמתה לתפוס אותו בוגד בה.
יוטיוב/מייספייס - ניהול פרופיל ורשימת סרטונים שהועלו, ושמירה על קשר עם קהל המעריצים הפוטנציאלי. פחחחח. סיוט בהתגלמותו.
אם ננסה לתחזק את הפרופיל שלנו בכל אחת מהפלטפורמות הללו, נמות מחוסר הפסקות לשירותים. חשבתי לתומי שיש כלים שמרכזים את הגישה, ואז סיפרו לי שהאתרים הללו דווקא מנסים למנוע ריכוזיות, מסיבות מובנות, ומקשים על כך ככל האפשר. חרא.
תקופה מלאה הורמונים וכעסים נשיים עוברים עתה על מחוזותינו. למרות שר' הודתה אתמול שהיא כועסת עלי ללא סיבה מספקת, זה לא מעכב אותה מלחוש בכעס במלוא הדרו ולהביט בי בעוינות. אני, מצידי, מנסה לשקול מילים, לשוחח רק על דברים שמחים ובאופן כללי לחכות עד שהמשבר יעבור.
יש לי תחושה לפעמים שזה לא קשור אלי, ואז אני לא ממש יודעת מה לעשות עם זה.
שתיה מוגברת של אייס קפה גורמת לבחילות ולתחושה נרווזה קשה.
עברנו משרדים. אני לא נקשרת, כהרגלי, למקומות עבודה או לאנשים בהם. אני מוצאת עצמי שוב מסתכלת מהצד, לא מסוגלת להתחבר, ותוהה אם אני אכן מאנייקית מנותקת וחסרת רגשות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Wolf Woman