The Wolf Woman Chronicles

אתמול בלילה לא הצלחתי להרדם, אז עשיתי לעצמי הקרנה פרטית של הסרט עלי ג'י. לא יודעת אם הספקתי להתוודות פה, אבל כן, יש בי משהו מזוכיסטי שאוהב סרטים ממש מפגרים עם בדיחות דביליות. ההומור הקלוקל שם הוא הדבר שהכי מצחיק אותי בזמנים כאלה, בעיקר כי הוא לא דורש חשיבה או אינטלגנציה. הדבר היחיד שמטריד אותי היא השפעה אפשרית לטווח ארוך על התאים האפורים שלי, אבל כרגע אין לי כוח לחשוב על זה. מקווה שידידי ומוקירי זכרי יאזרו אומץ לספר לי שנהייתי מטומטמת אם זה יקרה.

כשהשעון המעורר צלצל בבוקר, החלטתי שמשהו רע עובר עליו והעפתי אותו לצד השני של החדר. הדבר הנהדר בזה שעוזבים מקום עבודה הוא, שאפשר לשקר להם ולומר שאתה חולה בלי להרגיש יסורי מצפון גדולים מדי. כלומר, אני ומקום העבודה שלי כבר לא ביחד, יום הפרידה קבוע ועומד, ולפחות שם אין שום דבר מבלבל.

אז המשכתי לישון בעליזות, מתעלמת מהשיפוצים בבית הסמוך, מתעלמת מזה שיש לי תקר באחד הגלגלים ואני צריכה לסדר אותו, מתעלמת מהחום שהחל להשתרבב דרך החלון. ישנתי כמו שלא ישנתי המון זמן וקמתי בתחושה טובה באופן מפליא.

אתמול סיפרתי להורים שלי שההיא ואני נפרדנו. אמא שלי רצתה מיד לדעת מי זרק את מי, כי היא מרוקאית והכבוד חשוב לה. אחרי שהכבוד בא על סיפוקו, אבא שלי אמר לי שממילא הוא לא חשב שהיא מתאימה לי. באופן מאוד משונה, זה הצליח לעודד אותי. אולי זו היתה הכוונה.

אין על אבא שלי. פשוט אין.

אני חושבת לקפוץ היום לאן שהוא ולעשות משהו, רק שאין לי מושג לאן ומה. בא לי לצאת ולשתות ולראות אנשים, ומצד שני בא לי לשבת בבית ולבהות ולחשוב על מר גורלי. שתי האופציות קוסמות באותה המידה, ובאמת שקשה להחליט. אני תמיד יכולה לשלב - לשתות בבית תוך כדי בהיה ודיכאון, או לצאת לפאב ולחשוב על מר גורלי. אין סוף לפלאות.

מה שמדהים הוא, שככל שאני מרגישה את תחושת הריקנות הזו - בבית, בי - אני גם מרגישה תחושה משונה של חופש. לא ברור אם הוא רצוי או לא, אבל אני יכולה לצאת מהבית בשתיים בלילה כדי לנסוע לים ואף אחת לא תתעלף מבהלה ולא תחשוב שהתחרפנתי (טוב, חוץ ממני). אני עוד לא יודעת מה אני חושבת על זה, חוץ מהמודעות לאופציות המסעירות שזה פותח בפני - לנסוע, ים, שתיים בלילה, לחות וחום תל אביבי מעורבים בקולות הצ'חצ'חונים שיצאו לקנן על החוף. אידיליה.

בקיצור, אני שורדת. מקווה שגם אתם. תודה על העצות שהכילו בתוכן את המילה סבלנות - שכחתי שאני צריכה אותה.