גם אני במתקמבקים. יאללה, בלגן.
בימים האחרונים ר' מתנהגת בצורה תמוהה - היא התחרפנה לגמרי, אומרת לי שהיא אוהבת אותי כל הזמן ורודפת אחרי בין חדרי הבית תוך שירים עולצים הנושאים את שמי (שככה יהיה לי טוב, אני לא משקרת). אני מגלה שאני נועצת בה עיניים חשדניות רוב הזמן, לא מסוגלת להגיב בצורה ספונטנית לכל זה, ותוהה אם היא נתקלה בפוסט האחרון שלי כאן. לא שאני מתלוננת, אבל בחיי שקצת קונסיסטנטיות היתה מתקבלת פה בברכה.
שאלוהים יעזור לכולנו.
בלילה חלמתי על א', החברה הראשונה שלי. החלומות עליה תמיד נוגים במידה מפתיעה וקשורים בסוף העולם. גם הפעם, סוף העולם לא איחר לבוא, בעוד אני והיא עומדות על איזשהו צוק, מחזיקות ידיים ועושות קצת קצ'ינג אפ. סוף העולם או לא, לא נפגשנו כבר כמה שנים.
אני חושבת שהחלום הזה הוא תוצאה ישירה של פייסבוק (כן, גם אני בין קרבנות פייסבוק לדורותיהם). ההלם שחטפתי כשא' כתבה לי היה נוראי - כמה מוזר לגלות שאהבת נעורייך התחתנה, שינתה את שם משפחתה והיא עכשיו אם לילד. כמה מוזר לגלות את כל זה, בעוד אני בגילי המופלג עדיין מתלבטת מה לעשות עם החברה הטריה הנוכחית שלי, שבעצם מעבירה אותי קורס מזורז בחזרה לגיל 16, על כל היתרונות והחסרונות הגלומים בגיל כה מפגר ושטוף הורמונים.
וזה גורם לי לתהות מתי אני אעלה על הספינה הזו אל העבר האחר, זה שאליו נעלמו המון מבני גילי, זה שהם מגיחים ממנו חמושים בחבילת טיטולים ויצור קטן ומצווח הקורא להם אמא ואבא. זה גורם לי לתהות אם בכלל זה הולך לקרות לי, ואם כל מערכות היחסים הקלוקלות והכושלות שלי הן בעצם סימן ברור לזה שאני לא יכולה לגרום לזה לקרות. לא באמת.
הלוואי ואוכל להסתכל היום על ר' בלי לחכות לרגע בו הגלגל הרגשי שלה שוב יתהפך. שהצהרות האהבה שלה יהיו שם ושאוכל להרגיש אותן, ולא להסתכל עליהן מן הצד. באמת שהתאהבתי בה, באמת שחשבתי שמצאתי את המקום שלי, אבל אין לי מושג מה אני חושבת עכשיו.
כמה המלצות מוסיקה מהחודשים האחרונים:
Interpol - האחרון שלהם מהמם, לאוהבי הז'אנר
The Organ - הצד הנשיי של אינטרפול - דיסק משובח לחלוטין.
פלסטיק ונוס - ישן, אבל איזה כיף
ואזהרת מוסיקה אחת (אם כי קצת באיחור):
אפרת גוש - אלוהים, מה חשבת לעצמך, בחורה?
עד כאן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Wolf Woman