פרולוג:

האמת היא שהפוסט הזה, על כמה שאין לי זמן, היה לי הרבה זמן כבר בראש-אבל לא היה לי זמן לכתוב אותו.

וכל ההקדמה הזו היא בעצם תירוץ לזה שהפוסט איבד מאיכותו המקורית.

כי מה לעשות שהרעיונות והמחשבות הכי עמוקות באות לי רק כשאני הולכת ברחוב עם דמעות בעיניים?

לאף אחד אין הגדרה מדויקת לזמן, לא משנה כמה ינסו לחקור את זה. מה שכן, כל אחד היה רוצה להעביר את הזמן לאחור, להריץ אותו קדימה, לעצור אותו, להוסיף עוד שעות ביום בנוסף ל-24 הקיימות...

וגם לי, כמו לכל אחד, יש את הפנטזיות שלי בקשר למה לעשות עם הזמן שלי.

תמיד רציתי להעביר את הזמן לאחור, לתחילת כיתה א'-הזמן שבו אדם מגבש את הזהות שלו, שכמה שהוא לא ינסה להפטר ממנה ולשנות אותה אח"כ-היא תמיד תלווה אותו.

אני תמיד אוהבת לחשוב על כל מה שהייתי משנה בעצמי:מראה, התנהגות, מעשים, חברה... תמיד אני מדמיינת לי איזה מין אדם הייתי יכולה להיות היום אם הייתי משנה משהו קטן בעבר שלי. כי אני כן מאמינה שלכל פיפס שקורה יש השפעה בעתיד.

אפילו דני הוליווד, הסדרה[סליחה, דרמה מוזיקלית יומית] עם התסריט הכי מטומטם, מבולבל, ולא הגיוני-אפילו הם עלו על העניין הזה, והם מחטטים חופשי בעבר ומעלימים דמויות.

אבל אם חיפשתם דוגמא פחות מטומטמת קחו את הסרט "בחזרה לעתיד"-שיבוש קטן בעבר, ומשפחה שלמה נעלמת.

אבל הכי הייתי רוצה לעצור את הזמן. כולם קופאים-ורק אני נשארת פעילה, ויש לי את כל הזמן שבעולם להכל.

בימים האחרונים עברו עלי דברים, שלא ידעתי בדיוק להגדיר. ואז היא באה, ועזרה לי להגדיר את זה כ"התמוטטות". בדיוק המילה שחיפשתי.

[הי, אולי אנחנו אחיות? XD(אז מה אם השתמשתי לך בבדיחה?)]

ואני מגיעה למצב שתיארתי למעלה כ"הולכת ברחוב עם דמעות בעיניים"-כמו מטומטמת, בוכה על הזמן שאין לה.

לא יאמן שהשבוע הזה הוא השבוע של היומולדת שלי.[מחר, אם אתם מתעקשים לדעת.]

ואני פשוט כ"כ צריכה חופש עכשיו.

אפילוג:

וזה כ"כ לא מה שתיכננתי לכתוב. כ"כ לא. וככה זה שאין לי זמן אפילו לארגן את המחשבות שלי בשום צורה.

טוב תדמיינו פה פוסט עמוק.

היי, ג'ינג'י, אם אתה קורא את זה במקרה עכשיו-אל תעשה את זה.>

=]

תעשה מה שטוב לך כפרה.