אפילו ישרא כבר לא זוכר אותי, ואני נאלצת לכתוב את הכינוי המלא ולאמץ את שריריי, המנוונים גם ככה.

למה?

[למה אני לא פה, לא למה הם מנוונים]

כי כל פעם זה קורה לי. ואני לא מדברת על הזמן האחרון, אני מדברת על השנה וחצי-שנתיים האחרונות.

שאני בחדר שלי, על המיטה, או ברחוב, מחכה לאוטובוס, או אפילו במקלחת בימים של השראה מטורפת, ויש לי מיליון דברים לכתוב עליהם.

מחשבות והגיגים, בדר"כ שצצים בעקבות אירועים שקורים לי.

דברים כאלו שגורמים לי לחשוב-וואי, אני צריכה לפרוק את זה בבלוג.

או אפילו-וואו, אני כ"כ שנונה, אני חייבת לחלוק את זה עם המעטים שנכנסים לפה.

ואני מתכננת את כל הפוסט, מההתחלה ועד הסוף-כולל הכותרת, שאני שומרת תמיד לסוף, ואח"כ שוכחת לכתוב.

[מה שנדמה לי שהולך לקרות גם עכשיו...]

ואני כבר יודעת מה אני אדגיש, ומה יהיה בכתב נטוי, ואיזה חלק מהפוסט יהיה כתוב באותיות בגודל שונה, הכל.

ואני מתכננת את מי להזכיר, וגם איך להזכיר-בשם מלא, כינוי, תיאור.

ומה לכתוב בלבן, בין השורות, כדי שלא יראו.

ואיך לחתום את הפוסט.

ואם להוסיף תמונה או איזה כפתור,

ואיפה להוסיף אותם.

ואם לשים איזה ציטוט שנון של מישהו חכם שמת,

או ציטוט של אנשים שחיים עכשיו, שהם במקרה חברים שלי, והם נוטים להיות נורא מצחיקים.

ואם לחסום את הפוסט לתגובות.

ומדברים איתי על לעצב מחדש את הבלוג.

ולא פעם חשבתי על לשנות כבר את השם, ואת המתכונת שלו, כי כמה אפשר כבר יוני בלוך.

[ולא, אני עדיין גרופית. לא לדאוג.]

.

.

.

.

.

ובסוף?

בסוף אני מתיישבת מול המסך, וקורים אחד משני דברים שיכולים לקרות:

# אני באה לכתוב ושוכחת הכל. חוץ מהתמונה שרציתי לשים כל הנושא של הפוסט המתוכנן והתוכן שלו בורחים לי מהראש.

# אני יודעת מה אני רוצה לכתוב, אבל אין לי כוח לשחזר את המחשבות שלי ולהעלות אותן על הכתב.

# אני חושבת על 'מה יקרה אם'-מי יקרא את זה ואיך יגיבו, וזה מוציא לי את כל החשק לפוסט.

[אני מגלה שכתבתי 3 דברים ומתעצלת לחזור למעלה ולשנות. תחיו עם זה שאני ומת' לא הולכים יחד לשום מקום.]

ובסוף אני מוצאת את עצמי מתבטאת עם משפט אחד מטומטם שאף אחד לא מבין.

ושלא לדבר בכלל על צבעים חדשים, עיצוב, שם, רשימות, משהו.

אם אין לי חשק כבר לכתוב [שדוגרי, זה הדבר היחידי שאני באמת אוהבת ושבאמת חשבתי על לעסוק בו בעתיד], אז שיהיה לי חשק להתעסק בהתאמת צבעים?[שדוגרי, זה לא הצד החזק שלי, כמו מתמטיקה.]

ואגב, לפני כמה ימים ישבתי על המחשב, [פייסבוק, נו. מה עוד יש לעשות בימינו. מבחנים? חיים? לה...]ו.. וואלה, נחתה עליי השראה מטורפת. והנה אני שוה מתחילה עם תיכנונים בשמיים וכל מה שפירטתי למעלה. אז.. ראבאק! אני על המחשב!! אני רק צריכה להכנס לאתר הזה במועדפים, [שאם הוא היה יכול להעלות אבק הוא היה, מרוב שלא לחצתי עליו כ"כ הרבה זמן] לכתוב שם משתמש וססמא, ולתרגם את כל המחשבות שלי לפוסט.

ובמקום כל זה, אני מוצאת את עצמי כמה ימים אח"כ יושבת בשישי בערב בעודי מתלבטת אם בא לי לצאת ולפגוש אנשים מכוערים, [מישהו אמר "נקמת המחוננים"?] וכותבת פוסט שלם על למה לא כתבתי פוסט כ"כ הרבה זמן.

ועדיין לא מצליחה להבין מה קורה לי.

ויש המון דברים שממרמרים אותי לאחרונה, אבל למה להלאות אתכם בזה?

מי ייתן ומחסום הכתיבה יהיה ממני והלאה.