לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


"אף פעם אל תתגרה בדרקון ישן."

Avatarכינוי:  אולי זאת אני.

בת: 32



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2008    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

12/2008

אם לא היום אז מחר.


הכל בראש מבולבל, מרוב דובים לא רואים את היער, ומרוב מחשבות אי אפשר לראות זהות.

גיל 18 זה הגיל שבו הזהות כבר [אמורה להיות] מפותחת ויציבה, בין אם היא מורכבת מדיעות של אחרים, בין אם מהחינוך שקיבלת בבית, בין אם החלטתי להיות ניטרלי באופן תמידי וללכת עם אנשים בעלי זהות חזקה [לא אופי חזק, זהות חזקה], ובין אם אתה בטוח ב-100% שאתה יודע מי אתה, זוכר מאיפה באת [או מדחיק] ויש לך תוכנית מגובשת לאן אתה הולך.

זה לא נורא להתנדנד בין זהויות, כשיש לך אופציות לבחירה.

זה כן נורא להיות מוקף במחשבות, בדיעות, ברעיונות, באמונה שאני שונה ומיוחדת, בלי לדעת במה בעצם.

אין לי זהות משל עצמי.

זהו, אמרתי את זה.

 

יש אנשים שאני נהנית להיות איתם, אז באופן אוטומטי אני קוראת להם חברים שלי.

יש אנשים שאני לא אוהבת בלי שום סיבה מסוימת.

יש אנשים שאני לא אוהבת כי אף אחד לא אוהב אותם.

יש אנשים שהקשר איתם שהלך והתנתק עדיין משאיר אצלי סימנים, או יותר נכון תובנות ומסקנות.

יש אנשים שאני מתעצבנת עליהם באופן כרוני וזה לא מונע ממני לקיים איתם מגע יומיומי, שלא הייתי קוראת לו קשר צבוע כי כל הכעס מאתמול פשוט נשכח וכל יום הוא דף חדש בקשר מבחינתי.

יש אנשים נורא נחמדים שאני נזכרת בקיומם כשרציתי לחפש מישהו בספר טלפונים ובטעות הגעתי אליהם.

 

אני פאתטית.

אני לא מצליחה להיות עמוקה ושטחית בו זמנית.

זה שני מצבים שונים לגמרי:

אני חושבת שאני כ"כ רצינית ואינטילגנטית ושיש לי מה להגיד,

או שאני מבואסת כי אין לי דייט לסילבסטר ואני מדברת עם אנשים על כמה שג'סטין טימברלייק סקסי בכל אחד מהקליפים שלו, כולל ניתוח מעמיק של תקופת החימצון בשיער.

 

אני יודעת להקשיב. אני מעריכה את זה שאנשים מספרים לי דברים, אבל אני לא מספרת כלום לאנשים אחרים. גם אם הם יודעים להקשיב. אם לא הייתי אני, והייתה לי את האפשרות לספר לעצמי דברים, לא הייתי מספרת. כי יש דברים שאני מעדיפה לכתוב ומצידי שכל העולם יראה, מאשר לבוא ולספר לאדם יחיד, שיהיה המקשיב הכי טוב בעולם מצידי.

 

אני שונאת את זה שבשבועות האחרונים החיים שלי מסתובבים סביב בערך 3 פרשות מרכזיות, ובאופן מדהים אף אחת מהן לא נוגעת לי. ובכ"ז הכל מעניין אותי, אני חייבת לדעת הכל מהכל, וששום פרט לא יחמוק ממני, חלילה.

אני לא יודעת מה מצפים ממני, בתור חברה. אני לא יודעת אם אני בכלל וצה להיות חברה.

אולי אני צריכה לחיות כאדם יחד, בודד, בלי שום קשר משמעותי?

 

אז מחר אני אקום בבוקר, אחליט מה ללבוש, אלך לבי"ס ואתחיל במירוץ המטורף של השבוע, שבו הזמנים היחידים שיש לי לחוב הם בנסיעות באוטובוס, במקלחת ובלילה לפני שאני נרדמת, וגם אז זה לא על דברים שבהכרח קשורים אלי.

 

אני לא חושבת שבלוגים משקפים את מי שאתה באמת. וחבל לי שאנשים שיקראו את זה [אם בכלל] יקבלו רושם מוטעה.

אבל כמו שאמרתי, אני לא אחת המספרת דברים. וכרגע זה הכי הרבה שיש לי להציע. תתמודדו.

 

נכתב על ידי אולי זאת אני. , 13/12/2008 22:29  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הקודם   
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאולי זאת אני. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אולי זאת אני. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)