הם ישבו ובהו אחד בשני.
ללא תזוזה,ללא מילים.
פשוט נהנו מהשקט.
היא כ"כ התעניינה במה שמסתתר מאחורי המבט המרתק שלו,
הוא אמר שנהנה מלהסתכל על יופייה.
והיא חייכה והסמיקה מהאופן בו הוא תיאר את מראה עיניה.
ריח הקטורת הציף את החדר בניחוח נעים,
אני עדיין מריחה אותו בכל שאיפה.
הוא נשק לה.
"כל נשיקה שלנו היא משהו מיוחד"
היא צחקה מהעובדה שבכל פעם נשיקתם הייתה מעלה בבטנה פרפרים כמו בנשיקה הראשונה.
לילה של אהבה,לילה איתו.
להתעורר ללחישות,הריח המטריף,
והמגע העדין הזה,
כשהוא עוטף אותה בחיבוקו וגלי חום מתפזרים בכל גופה.
"ברגעים כאלה אתה מגלה עד כמה אתה אוהב מישהו"
ואז,
החזרה לשגרה.
אבל בחיוך ענקי, באופטימיות מטורפת ובציפייה לעוד ימי בריחה שכאלה.
: )

זמן.
תמיד אומרים שזמן הוא התרופה הכי טובה,שהוא מרפא פצעים.."הזמן עושה את שלו"..לא יודעת, בעיני זה אירוני לייחס לזמן חשיבות רבה כ"כ,ולהתנער במידה מסוימת מאחריות..שהריי אם האדם <דיי> שולט בחייו ואחראי על המעשים שלו..ועל השינויים שהוא בוחר לעבור,ועל המלחמות הקטנות שלו..
אז למה זה צריך לקחת כ"כ הרבה זמן?.. לא. אצלי זה לא ייקח. יש דברים עוצמתיים יותר מזמן.
אהבה למשל.
