כמה שהכל משתנה....

תוך כמה חודשים,ימים,כמה לילות..

והופס.

זה שוב קורה.

מבלי להרגיש,הכל חומק מבין הידיים,

הכל מתהפך ונעלם,

ושוב...

 כל התהיות,והבילבול והעצב..

הגעגועים

וההרגשה החמוצה הזו,

והמחשבות על מה אפשר לתקן,

מה לעזאזל צריך לקרות כדי שדברים יהיו אחרת?

משכנעת את עצמי שככה זה צריך להיות,

שאין לי מה לעשות יותר,

שנתתי מעצמי את כל מה שיכולתי.

שזה הגורל..

שאין הסבר לכל דבר בחיים האלה.

ויהיה לי טוב!

אני יודעת שאני אחזור להרגיש את זה,

מתישהו.

הדרך עוד ארוכה...

Продолжение Следует

אז כן..יש המשך לשלוש הנקודות שאתה כתבת עליהן...

ועכשיו ניתן לראות את ההתחלה המתוקה שלו.

גם אם זה בחוסר ידיעה מטורף,

גם אם זה הסיכון הכי גדול,

זה כ"כ שווה את זה.

כ"כ התגעגעתי לזה..

לחייך בלי סיבה.

לקרון מאושר..

לדעת שאתה שלי.

"הם חיפשו את העיניים,אחד של השני,במשך כ"כ הרבה זמן..

וכשהעיניים סופסוף ניפגשו,

נפל כוכב ומשאלה התגשמה לה."

אנחנו =)