כמה שהכל משתנה....

תוך כמה חודשים,ימים,כמה לילות..

והופס.

זה שוב קורה.

מבלי להרגיש,הכל חומק מבין הידיים,

הכל מתהפך ונעלם,

ושוב...

 כל התהיות,והבילבול והעצב..

הגעגועים

וההרגשה החמוצה הזו,

והמחשבות על מה אפשר לתקן,

מה לעזאזל צריך לקרות כדי שדברים יהיו אחרת?

משכנעת את עצמי שככה זה צריך להיות,

שאין לי מה לעשות יותר,

שנתתי מעצמי את כל מה שיכולתי.

שזה הגורל..

שאין הסבר לכל דבר בחיים האלה.

ויהיה לי טוב!

אני יודעת שאני אחזור להרגיש את זה,

מתישהו.

הדרך עוד ארוכה...