היא עמדה מול הראי, הסתכלה על פניה. נשאבה לתוך עיניה התכולות שנצצו בלי הרף.
הסיטה את מבטה אל שיערה הגולש, שיחקה בו וצחקה בשקט.
נישקה את הראי, ושאריות האודם שהיו על שפתיה, נדבקו לראי.
העבירה את מבטה, לאף לאוזניים ולעגילים הזהובים עליהם.
היא ראתה את שיניה הלבנות, שחייכה חיוך גדול כזה. היא לא הסיתה את מבטה מהראי, הסתכלה על החיוך שלה, ולא הצליחה להוריד אותו. הוא היה מרוח על כל הפרצוף שלה. היא הרגישה כל כך טוב, ולא שמה לב לזמן.
רק חייכה וחייכה..
אני שואלת את עצמי, איך המצב רוח בשבוע שעבר הפך למצב שאני לא מורידה את החיוך מהפנים.
למרות שנפלו עליי שתי בעיות גדולות שאני צריכה לטפל ולהתמודד איתן לבד, אני מאושרת.
אני רוצה קצת לבכות, להיתייאש קצת. אבל אני לא מצליחה. כן, אני לא מצליחה לבכות! בכל זאת, למה יש לי כל כך הרבה בעיות ואני לא מפסיקה לחייך?
אני פשוט צריכה לסתום את הפה, ולהגיד תודה.
תודה.
אם כל זה היה קורה שבוע שעבר. הייתי מטמוטטת. לא פיזית. נפשית. ולא אני אל מגזימה.
אני הייתי כל כך מדוכאת, הייתי למטה והייתי בודדה ועצובה, כמו שלא הייתי הרבה זמן.
אני מתווכחת עם עצמי. אני רבה איתי. אני הולכת מכות עם הקיר, וצוחקת מזה.
פוו.. איזה הקלה. אני מרגישה קלה כמו נוצה. פיל יכול ליפול עליי, ואני אמשיך כרגיל.
הייתי צריכה את היומיים האלה. יומיים חופש. נמאס לי מהלימודים ומהלחץ. אני צריכה לבלות קצת עם עצמי.
לא להזניח אותי, לגרום לי להיראות טוב מבפנים ומבחוץ.
אני מרגישה יפה, וצעירה. אחת כזאת שכל החיים לפניה. שהיא לא מבינה כלום מהחיים שלה. אבל היא מנסה ומנסה,
ובסוף מצליח לה!
העניים נעצמות לי מעצמן. אני חייבת לישון, ולהשלים את היום הזה.
שינה, זה הדבר הכי מרגיע בעולם. אתה באמת לא חושבת על כלום, רק על החלומות המתוקים שעוברים לך בראש.
אפילו מתוך שינה אני מחייכת.
אלוהים מנסה להתיש אותי, אבל הוא לא מצליח. אנחנו במלחמת כוחות, ואני מראה לו שאני מתחרה הולמת.
אני והפנטזיות שלי, אני באמת צריכה ללכת לישון:)
תמר.
ישראכפתור. על הכפורים המדהימים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
