עשיתי טעות.

הייתי צריך? רציתי. שינוי.

לקחתי מספריים וגזרתי את הזקן שהיה ידידי תקופה ארוכה.

ועכשיו אין לי זקן.

קיצצתי זקן. ואני נראה כמו מישהו אחר. אולי כמו מישהו שהייתי.

והמראה החיצוני לא משקף כלום. אבל גם כן. 

וגם אהבתי ללטף את הזקן לשחק איתו. 

ועכשיו אני בוכה על חלב שנשפך. במקום לעשות עבודה להגשה למחר.

אני כולי מרגיש כמו טעות. למרות שזה לא חשוב בכלל.

אני סטודנט כיום. אני גר בתל אביב כיום. אני מדבר גם סינית כיום. 

יש מלא לחץ מלא מה לעשות. ואני בוחר להתחבר לעצמי. ואני בוחר לפתוח את הראש, לאתגר את עצמי, להשתחרר מהאבנית שתוקעת לי על מיני מפרקים מטאפוריים. 

יש בי משהו שרוצה להגיד אני גבר כמו השחקנים החתיכים של הוליווד. שבכל דמות שהם משחקים הם כאלה גבר גבר, בטוח בעצמו, יודע מה הוא עושה ורוצה. ואני לא. אני לא יודע מה אני רוצה. או שאני כן יודע מה אני רוצה ומלא מיינדפאק מונעים ממני לעשות ולראות את זה.

אז עבודה אה? על סיפור היסטורי על יפן הקדומה.

מעניין. ולא קל.

נירג'.