להוציא להוציא להוציא כמה שיותר.

אני חולה. כואב לי הגרון. תה. בצל דבש. אפילו תור לרופא.

אני זומבי ולא לומד למבחן שאני אמור ללמוד אליו.

וכל זה פחות חשוב לי ממה שאני מגלה על עצמי בהקשר לאנפה לילית.

זוגיות, אינטימיות, קרבה...

היינו ביחד איזה יום, ישנתי אצלו. ולא תכננתי דבר. וקרה דבר.

מאז אני קצת חסר פרופורציות.

הבחור מגלה עניין, אנו מתכתבים ומדברים, מחפשים להיפגש ואני רואה שאני חושש. חושב עליו. ומה אם לרגע לא שלח לי הודעה. או שלח לי הודעה קצת מוזרה. ודיברנו אולי ניפגש היום. אמרנו שאולי הוא יבוא אליי וחששתי חששתי. מה, הוא יראה את החדר שלי ככה? מה הוא יראה אותי כזה זומבי? ופגיע? ואיך אני ארשים אותו. ומה הוא יחשוב. ומה נגיד? ומה נעשה? ובלה בלה בלה.

אני לא יודע אם אנו ביחד. מה זה ביחד? אנו מכירים שבוע ויומיים. כבר לעשות שיחה רצינית? זה נשמע לי כמו ביג נו.

נכון אני אנושי. נכון קצת חששות, להיפגע, להיפתח. אבל זה מרגיש כאילו יש לי המון מטען להפיל.

אז כרגע אני מפיל קצת פה. אבל זה משפיע אני נורא נורא חושש. שום פרופורציונלית אנחנו מכירים שבוע. ואני דלוק עליו. וכל כך מפחד שהוא יגיד לי טוב. אז. המממ. לא מתאים. ואין שום סיבה! הוא מראה עניין!

ועכשיו אני חולה.

ולרגעים מתחרפן. ולרגעים באופוריה.

והוא אמר משהו. איזושהי בדיחה על גריינדר. וכבר אני מרגיש... באתי לומר את הלב אבל האם זה הלב? מרגיש קנאה או תסכול או פחד של... מה אתה עדיין מחפש? אתה בשוק? אני לא מספיק? מה איתי?

זה כמו פחד נטישה או חוסר ביטחון.

אני חושב אני יעזור לי מאוד פסיכולוג. ורופא. כי רוצה שיעבור ושנתראה.

די, זה מגיע לי. לפגוש בחור נעים. חכם, אופי חם ואכפתי ומשעשע.

יכול להיות. שגם אם הוא ילך יבוא אחר. אבל... זה לא מרגיע. הרגש שלי כאן. נכון יש הרבה דגים בים. יש גם צדפות ודולפינים. אבל אני סתם לחוץ. סתם סתם סתם.

יאללה. בריאות בבקשה לכאן. יש רופאה באולם?

ג'הר ג'הר בינקס