פעם דרך הכתיבה פה הייתי חושב ופותר דילמות.

למה אני מגדיר את זה בתור פעם? אולי כי רוב הזמן עכשיו בזמן שאני כותב אני מרגיש כבר כאילו אני כבר יודע את התשובה ורק משתף.

ומחשבות פילוסופיות עליי מספר לכם מי אני כיום כי אני נורא משתנה. יום יום, שבוע שבוע. וכבר כמה חודשים לא רשמתי כלום.
מאז מצעד הגאווה, שמי יודע מתי היה.

בדקתי היום דירה נוספת עם ידידה, בחורה טובה מבית טוב יפה חכמה ומוצלחת שהכרתי באשרם במדבר.

אז כן, הייתה זו דירה נוספת. היו חמש שש שבע דירות שראינו. ואני מחשיב רק שתיים.

הראשונה 69. 85 מטר שראינו מרוהטים. די לתפארת. שירותים מוצלחים יותר. מבחורים חתיכים שלא יישארו כשנשכור את הדירה. יש מיקום סבבי ותחבורה.
השנייה... 271? 112 מטר... לא מרוהטים. בשתיהן יש מקרר. יש חדר נוסף בתחום הכסף שיש מצב שנוכל להשכיר במידת הצורך. וחנייה שנוכל להשכיר. מעט יקרה יותר. אפשרות של מפגשים חברתיים ודירה יותר אשרמית. אה ואיש הקשר שלנו יודע לתקן דברים. גם כן תחבורה פסדר ויש מקרר ומזגן. ואותה קומה.

מחשבות. מחשבות.

אני צריך לדבר עם המנהל בעבודה על מערכת השעות שלי.
אה כן אני עובד בשדה התעופה אם רציתם לדעת.

לא צריך, אני רוצה.

כל הבגדים שיש לי. ואולי הבלאגן. קשור לזה שאני קצת אוכל עם העיניים. בגדים שבהם לא השתמשתי שאני רוצה להיפטר מהם אבל לא רוצה לזרוק כי אפשר להשתמש כפיג'מה או צביעת קיר. או חולצות שאני רוצה לשמור לכשיהיו לי שרירים. כשעדיין לא קיבלתי את התאריך מתי אני מקבל שרירים.

והשיער. השיער והזקן שמשדרים שאני היפי. שבאיזשהו מקום אני היפי. ואני מרגיש מתחבר לטבע. הכללי וזה שלי. ומצד שני בא לי יופי ואסטתיות ונקי בעין. בא לי ראסטות ובא לי להוריד את השיער.

יאללה. מחר אני קם בבוקר, אז אלך לישון בקרוב. לילה טוב...

ג'ק