לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


העולם - הוא שילוב של מה שאנו רוצים שיהיה ומה שהיה קודם. הוא אמביוולנטי והפכפך ואנו רואים לרוב את מה שאנו רוצים לראות. גם אני אמביוולנטי. אני אבוד ובעל מטרה, אני שמח עצוב מוכשר ואפס. דבר אחד אני לא, לא מוותר. מוזמנים לקרוא עליי מנסה לשנות את העולם.

Avatarכינוי:  ArcticRost

בן: 36





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2016    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2016

עצב קטן וסגול חיוך


יש בי עצב קטן.

הוא קטן וסגול.

מדי פעם, הוא גדל פרא ומלבלב.

 

הוא מזכיר חיוכים מזכיר נשכחות.

מזכיר אוהלים וצרור מפתחות.

מחזיר את אותו חייל מחייך במדרגות.

 

ערכים, חברים, נוער הגבעות,

גיטרה, קומזיץ, שירים, בדיחות.

עשיתי טיול עליתי להר.

נוף, ראות, רעות, עכבר.

מקפץ לעצמו, ממעוף הציפור

ההרים צחיחים. העצב מבצבץ.

 

ירוק ויבש עלה ועוד עלה מגדל.

הנה פרח של פעם בחיים.

יבש.

 

...

נכתב על ידי ArcticRost , 15/4/2016 22:21  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מוצא את עצמי


אני מוצא את עצמי

לאט

ללא מוצא

אחר

 

מוצא אחד אני מכיר
רק אחד אני זוכר 

מוצא אחד עולה לראש
מוגש בספלון הפוך ובוץ

 

אפשרות אחת קיימת

אי שם במרחבים הפתוחים

האדם מחפש אותה

רק הרוח מוצאת בזמנה

 

אבק חול הרי מדבר

הדרך נראית ללא מוצא

האמת לעולם

אם היא נראית או לא

 

אמונה של כפריים

חזיונות עתידיים

המוצא של סבתא

והמוצא שלי בחיים

 

אני מוצא את עצמי

מאמין

לאט

נביעה של מים

נכתב על ידי ArcticRost , 15/4/2016 21:58  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



האנשים שנעלמים בהיסטוריה


אני דוהר קדימה, אל עבר עתיד טוב יותר, כמו שנאמר.

יום אחרי יום, צולח אתגרים, צובר חוויות. המוזיקה מלווה אותי, שיר לא מוכר ריח של גשם חדש וטרי.
יושב במושב ברכבת שמתקדמת לעולם רק קדימה, ואני מוצא את עצמי קצת מצטער שההם הלכו חלפו להם מחיי.

 

ישנו אבו אבן מאילת. שהרשיתי לעצמי להרגיש אליו. להידלק עליו. לרצות אותו. כל משחקי המבט האלה, כל המילים היפות שהוא אמר וגם המעשים. גם המעשים. אני לא אשכח כמה נסיכותי הוא היה כשהביא לי מים כשלא ביקשתי, כשהיה לו זמן. כשהוא חיכה לי כשסיימתי את העבודה שעתיים אחרי שהוא סיים. כשהוא התקשר אליי, הוא ופרפריו שניפגש. ניפגשנו, הלכנו, דיברנו, והוא נישק אותי החצוף. והחזיק אותי בכוח. ואיך ישבנו במדרגות והוא שר לי ברומנית... כן... כל הדברים שאני אוהב לזכור עליו. מה שאני פחות אוהב לזכור זה שהוא בחור פשוט, וטוב לו המקום בו הוא נמצא, ולי לא טוב שם. אז ביי מוי בראט.

היה את השני, עם החיוך המטורף הזה והמטריף.
היה את בוהק השמש מירושלים. הפיקחות שלו החיים והאנרגיה שבו.

 

ובכלל יש את כל האנשים שאני אוהב באשרם. באמת אוהב. וכל יום אני מגלה על עוד אחד שאני אוהב שנסע לשם. וצובט לי קצת בלב. למה אני פה ולא שם? ובכן התשובה לזה היא שאני בוחר בקצת יציבות. בעבודה. אני רוצה להפוך את החיים שלי לאשרם לא לנסוע החוצה מחיי למקום מדהים. אני רוצה שחיי יהיו מדהימים.

 

אני אוהב אתכם. אני אוהב. אתם חלק כל כך יקר ממני. ועדיין. אני בוחר בעצמי. במה שטוב לי.

אני בוחר, אני בשליטה, אני אוהב. 

נכתב על ידי ArcticRost , 13/4/2016 21:25  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





31,932
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , יצירתיות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לArcticRost אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ArcticRost ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)