החיים של איב.

תודה רבה על התגובות בפוסט הקודם, עשיתם אותי לחלוטין מאושרת!

ועכשיו לפרק, מקווה שתאהבו

-

מהפרק הקודם:

לפתע הרגישה משהו פוגע בראשה. היא שמעה ציחקוקים וכמה ילדים אמרו "איב המוכה".

היא הסתובבה לראות מי זרק עליה ומה, וראתה את מלך השכבה שלהם, ניק, מכדרר.

'עוד פעם הוא..' חשבה לעצמה. הוא הסתובב אליה ואמר...

-

"היי".

איב הייתה די המומה, היא הייתה בטוחה שירד עליה, כמו כולם. "היי?" שאלה אותו לא מבינה והרימה גבותיה.

"זאת אומרת.. אני מצטער" ניק גירד בראשו במבוכה, איב גילגלה את עינייה והמשיכה ללכת לכיוון המבנה. 'מה לעזאזל זה היה?!' שאלה את עצמה וניסתה להבין.

היא הלכה במיסדרונות, ושמעה ליחשושים מסביב. היא לא סבלה את זה, אבל כבר התרגלה.

כבר שנתיים זה ככה, היא עוברת, הם מרכלים. כבר לא איכפת לה, שירכלו, שייחנקו.

איב ידעה שיום אחד היא תנקום, יום אחד היא תהיה מעליהם. אולי עכשיו המצב כזה, אבל היא ידעה, עמוק בליבה, שיום אחד זה כבר לא יהיה אותו הדבר.

הצילצול נישמע, איב השפילה מבטה כאשר כמה בנים עברו וצחקו עליה. אחרי שכל הדברים  קרו, היא נהייתה שונה.

שונה מכולם, זאת שלא מדברת הרבה, המוזרה. זאת שניסתה להתאבד, שחותכת ורידים.

לא הילדה המקסימה והנפלאה שהכירו, לא. תמיד הייתה שקועה במחשבות לעצמה, הייתה הולכת לבד.

לא היו לה חברים, כולם נירתעו ממנה והביעו סלידה כאשר מישהו הגה את שמה.

היא המשיכה ללכת במיסדרון כשראשה מושפל.נימאס לה כבר מכולם. היה לה קשה, אף אחד לא הבין אותה.

זה מאוד קשה כשאין לך מי שיהיה איתך ברגעים הקשים, מישהו שיהיה שם בשבילך. זה מאוד קשה כשאתה יודע שאין לך על מה להלחם.

היא ניגבה דמעה קטנה שזלגה על הלחי. לפתע עוד דמעות נפלו והחלו להציף את עינייה. אסור שאף אחד יראה אותה בוכה, אסור לה להראות חולשה.

היא רצה לשירותים בזמן שמנסה לנגב את הדמעות, לפתע ניתקלה במישהו, היא כמעט נפלה אך הוא הצליח לתפוס אותה ברגע האחרון והיא נשענה עליו בשביל לא ליפול. "היי... שוב" ניק חייך. היא הרימה אליו את מבטה, עינייה היו אדומות ונפוחות, ומיותר לציין שמלאות דמעות. היא נבהל לפתע "מה קרה?" שאל.

היא הזיזה את שיערה והרפתה ממנו "א.. תעזוב.. אני.." מילמלה. "מה?" הוא החזיק את ידיה. דניאל שמה לב לזה, והמשיכה להסתכל מה קורה.

דניאל הייתה השרמוטה הכיתתית, זו שכל אחד עובר עליה. לה ולניק תמיד היו קטעים משלהם, ולא היה ברור אם הם ביחד או לא.

מה שהיה ברור זה שהיא רוצה אותו, וילדה פשוטה כמו איב לא יכלה לעצור בעדה. כך חשבה לפחות.

"קלטי קלטי את הזונה הזאת איך היא מפלרטטת עם ניק" דניאל אמרה לחברה שלה, ליטל. "מקנאה?" חייכה ליטל. 'סוף סוף היא חוטפת' ליטל חשבה לעצמה.

"פחח, בה? תסתכלי עליה, ותסתכלי עליי. את חושבת שיש לי במה לקנא?!" שאלה דניאל בזילזול. ליטל הרימה את כתפיה והלכה לכיוון הכיתה.

דניאל המשיכה התבונן באיב ובניק.

"מה קרה?" שאל.

איב הזיזה את שיערה והרפתה ממנו "א.. תעזוב.. אני.." מילמלה. "מה?" הוא החזיק את ידיה.

"עזוב.. זה ... קטע מסריח כזה.. בקיצור... תשכח מזה" אמרה, ניגבה עוד דמעה והחלה לרוץ לשירותים.

"פחדנית" חייכה דניאל, לפחות עכשיו היא יודעת שהיא לא רוצה אותו ולא תגנוב אותו. "חכי רגע!!" צעק לה, אבל איב המשיכה לרוץ.

הצילצול נישמע וכולם התפזרו בכיתות, כולל ניק ודניאל שתפסה אותו ל"שיחה".

"אז..?" היא חייכה אליו והבליטה את החזה. "ראיתי איך פלירטטת עם ההיא.. נו.. המסוממת.. איב"

 "מה?" ניק שאל אותה והרים גבה "על מה את מדברת?! היא נפלה אז תפסתי אותה" התמם. "תפסת אותה" דניאל אמרה בציניות והוסיפה מרכאות.

"אויש דניאל אין לי זין אלייך ולשטויות שלך עכשיו" אמר ניק והמשיך ללכת, דניאל הופתעה לרגע ואז תפסה אותו בחולצה "חכה רגע!"

הוא הסתובב אליה ומבטו היה כמחכה לתשובה. "רוצה לעשות היום משהו בערב?" חייכה אליו חיוך מפתה. "אני... אני עסוק היום" אמר.

"אוף, עוד פעם התירוץ הזה!" היא נאנחה. "מתי ניפגש? כבר שבוע לא ניפגשנו" אמרה לו במבט מתחנן.

"דניאל.. תקשיבי.." ניק החל לדבר ומבטו היה רציני. "כן?" דניאל אמרה עם חיוך קטן על פניה. "אני חושב ש... הקשר הזה לא טוב"

דניאל בלעה את רוקה, היא לא האמינה. פעם ראשונה מישהו מסרב לה. "מה זאת אומרת?" שאלה אותו.

"הקשר.. ביננו, אני מתכוון. אני.. זה.. זה לא ילך ביננו" אמר ניק. "אז אתה זורק אותי?" דניאל התפלאה ושמה את ידיה על המתניים.

"לא זורק... פשוט.." הוא חיפש איך להתסנח. "דניאל! ניק! תכנסו לכיתה!" המורה קטעה אותם. ניק המשיך ללכת ודניאל אחריו. "זה בגלל המסוממת?" שאלה.

"מה? לא!" הוא החל לכעוס. "אז בגלל מי?!" היא שאלה אותו. "מה הקשר?! קודם כל לא היה ביננו כלום היא רק נפלה עליי, ובחיאת, דניאל היא בכתה! זה לא קשור לזה אם אני רוצה אותה או לא! וחוץ מיזה אני לא חייב לך שום הסברים, בטח שלא להגיד לך בגלל מי אני ניפרד ממך. ורק לפרוטוקול, אני לא ניפרד ממך בגלל מישהי,

אני פשוט לא רוצה אותך!" ניק אמר והלך לכיתה, דניאל נישארה שם, המומה.

-

עוד שיעור היסטוריה משעמם, עוד שיעור כמו כל השיעורים שבהם איב לא הקשיבה. היא כתבה לעצמה שיר,

שילך למגירה שלה כמו השאר, וכמו כל השאר הפסיכולוגית תיקח אותם.

לפתע נחת על שולחנה פתק. כבר המון זמן אף אחד לא שלח לה פתק. היא הייתה בטוחה שמישהו התבלבל וזה פשוט הגיע אליה, היא הסתכלה על כולם לבדוק אם מישהו זרק וכולם היו חצי רדומים.

היא החליטה בכל זאת לפתוח. בפתק היה רשום בכתב של בן:"אז למה בכית היום?"

היא הבינה שניק שלח לה את הפתק, היא אפילו לא רצתה להסתכל עליו. ניק מלך השכבה שולח לה פתקים? ממתי זה?

שאלה את עצמה. איב החליטה לא לענות לו, הוא לא צריך לדעת את הסיבה לבכי. הוא לא יבין כלום המפונק הזה, שילך לפרחות המגעילות שלו.

הצילצול לסוף השיעור נישמע, וכולם כבר התחילו לארוז, אך המורה אמרה בקול הצפצפני והמעצבן שלה "חכו רגע!" וקינחה לבסוף בשיעורי בית מייגעים בהיסטוריה,

שגם ככה אף אחד לא התכוון לעשות.

איב יצאה מהכיתה והרגישה שמישהו תופס בה, היא הסתובבה וניק עמד מולה. "אז את מוכנה להסביר לי למה בכית?"

"אז אתה מוכן לעזוב אותי כבר?" היא אמרה לו והמשיכה ללכת, הוא תפס אותה שוב "עד שתגידי לי למה בכית."

"לא לא עיניינך, אוקיי?" הסתובבה אליו, והסתכלה לו עמוק בעיניים. "למה את ככה?" שאל אותה שוב, מהפונט מעינייה הכחולות.

"אני לא רוצה שכל מיני קרציות ידבקו אליי. לך לפרחות שלך" היא אמרה והשתחררה מאחיזתו. הוא נישאר שם עומד ומסתכל עליה מתרחקת.

-

זהו, מקווה שאהבתם,

אתם מדהימים!