אם לא עכשיו אז

כנראה שמישהו חושב שדרוש בייביסיטר לעם היהודי. בהתנדבות, כמובן. שעות? מעכשיו ועד שיגיע הבייביסיטר הנצחי, זה שבמשמרת שלו הכל יהיה באמת טוב ולא נצטרך לדאוג שהעם היהודי יעשה שטויות, יצייר על הקירות, או יתבולל.

אבל אל תיחפזו לעבודה הזו. יש מספיק מתנדבים, וזה כבר נהיה מעין תחרות. מי מתנדב? כמעט כולם, וכאשר מופיעה הזדמנות, כל אחד מהמתנדבים שש לעשות מלחמה לשיטתו, שהיא ורק היא תוכל לשמור על העם היהודי.

קחו את פולמוס הגיור למשל. הקבוצה השמרנית, המאפשרת בפסילת גרים ואמלולם, חוששת להכניס לתוך העם היהודי גרים שאינם שומרי מצוות לתיאבון, וזאת למרות שהם מביעים רצון להצטרף. ומדוע? משום שהגרים האלו הולכים לחרב את העם היהודי בעבירות שלהם. משום שהעם היהודי היום הוא טלית שכולה גלאט באישור הרב לנדא.

קחו, כדוגמא אחרת, את החשש מנישואין אזרחיים, או מנישואין שייערכו על-ידי פלגים שאינם אורתודוכסיים. אחרי דור או שניים, אומרים השמרנים, כבר לא נוכל להתחתן אלו עם אלו, והעם היהודי יתפצל לכתות-כתות. לפיכך, הפתרון הוא התקפלות בפני הקבוצה הפונדמנטליסטית ביותר שהייתה ביהדות מאז כת מדבר יהודה, וכניעה מוחלטת לקיפאון ההלכתי שהיא מובילה. ובטח יש עוד דוגמאות. כמעט בכל דיון צץ ועולה גורלו של העם היהודי: מה יקרה לו אם, ואיך הוא ישרוד, והאם לא עברנו מספיק גם ככה.

אבל ההיסטוריה מוכיחה אחרת. היא מוכיחה שהגוף האמורפי הזה, שנקרא "העם היהודי", מצליח איכשהו לשרוד גם "צרות פנימיות". יוחנן הורקנוס, נכדו של מתתיהו החשמונאי, גייר בכפייה את האדומים, עם שלם שודאי לא קפץ מהמיטה למניין של 6:00 בבוקר. בנו יהודה אריסטובולוס גייר בכח את היטורים. יש להניח שגם בני ממלכת חמיר בחצי האי ערב, שהתגיירו בעקבות מלכם במחצית האלף הראשון לספירה, והכוזרים, שהתגיירו סביבות המאה ה-8, לא בדיוק שמרו קלה כבחמורה. ואלו הגיורים ההמוניים, הרשמיים. סביר להניח שהיו עוד מקרים רבים של גיור, כגון גיור עבדים נוצרים שהובאו לארצות האיסלאם. ואת כל אלו "העם היהודי" עיכל למופת, ולא נודע כי בא אל קרבו.

גם התפלגויות על רקע אידיאולוגי לא היו חסרות לנו, ואנחנו עדיין כאן, פחות או יותר. פרושים וצדוקים, רבניים וקראים, אשכנזים וספרדים, חסידים ומתנגדים. כל אחד חשב אחרת, פסק אחרת, והשתדל שלא להתחתן עם מישהי חמודה מהקבוצה השנייה. וההיסטוריה ניווטה את הקבוצות לייעודן – אלו שיצאו, יצאו. ואלו שנשארו – למדו לכבד אותם. ו"העם היהודי" הסתדר. הוא הסתדר בזכות גמישות הלכתית, ובזכות העלמת עין, ובזכות הבנתו שהשמירה האמיתית מתבטאת בשמירת המסורת, ולא בכיתתיות ובפלגנות.

אז עזבו אותי מבייביסיטרים. העם היהודי יודע ללכת, ואפילו לרוץ. הוא מכין לעצמו ארוחת בוקר ולא מדבר עם זרים. והוא מצליח, איכשהו, בתוך הבלאגן הזה, גם לעבור את היום בשלום.

כבר שלושת אלפים שנה.