יש אנשים שממש ממש ממש מאכזבים אותי.

ואנשים שמפתיעים אותי לטובה פתאום.

ומשעמם לי עכשיו.

והסופש הזה היה ממש ממש חרא. ואני מרגישה מנותקת מהכל.

ונמאס לי מהעבודה ומהאנשים שם, ולהרגיש לא קשורה בשיט למה שהולך, ולהרגיש ילדותית לגילי. ולהרגיש לבד ולא נאהבת.

אני לא מספיק. וזה מעצבן.

או שאולי אני מספיק. אבל מצאתי את האנשים שאני מספיק בשבילם. או שאולי בשביל חלק אני כזאת.

מוזר אין בחברת אנשים מסויימים אני מרגישה הכי בנוח והכי בוגרת, אבל בקבוצה אחרת אני מרגישה ממש טיפשה, ולא מבינה עניין, וקלאמזי כזאת, רק טעויות אני עושה. ואני מעצבנת אותם בטח. איזה זין.

ואבא שלי הזה, הכעיס אותי כבר פעמיים.

עד שאני באה אליו בסופ"ש שלנו איתו הוא נוסע עם חברה שלו ותוקע אותי ואת אח שלי לבד.

סעמק ערס. מתי הכל יתחיל קצת להתאזן.

אני צריכה חיים, ומשהו לעשות, וקצת אופטימיות.

וללהפסיק עם המנהג המגונה הזה של לכתוב בבלוג רק כשרע לי.

אה כן, ולצייר.