צרבת!!!

אז מי שמציץ מידי פעם בבלוג הזה יודע שאני ממש מזמן רציתי לעשות את מסלול ים אל ים עם חבר שלי..

והנה...הוא קיבל חופש מהעבודה המתיזה בים והחלטנו לצאת לטיול. בצאת יום כיפור התיישבנו לנתח את המסלול עם חברים שלנו,מה נאכל,מה נשתה ולאן בעצם נלך. אף אחד לא הסביר לי כמה צריך ללכת-כמות עצומה של קילומטרים.

התחלנו ללכת ,כל אחד עם 20 קילו על הגב ושיר בלב...זה היה כיף ונחמד.אפילו שרנו שירים וצחקנו צחוקים והתווכחנו על מהות המומינים(משום מה השיחות שלנו מתדרדרות תמיד לאותו מקום). עברה שעה , שלוש שעות ואפילו 6 וסחבקית שלכם כאן הגיבורה ש/לא פצתה פה ולא התלוננה אף פעם אחת במשך 6 שעות של הליכה אינטנסיבית (עם 20 קילו על הגב אחרי שחודשיים פשוטו כמשמעו לא זזתי מהמקום) קרסה.

הברך החלה לתת סימני מצוקה קשים והתחלתי לזחול בעלייה ממש קשה...ואז החבר הג'נטלמן שלי לקח לי בשיא האבירות את התרמיל והחל לסחוב לי אותו מה שהגביר לי את קצב ההליכה...אך אז שוב החלה לכאוב לי הרגל וגם הגב וגם הגוף כולו כאב.

אז ממש נסחבתי מאחור מדדה וצולעת...זה היה השלב שהגענו למעלות והתחלנו ללכת בכביש והמחזה מהצד נר4אה כך- 6 אנשים הולכים עם תרמילים על הגב...מג'וייפים ועייפים,מאחוריהם הולך בחור קטן עם משקל כפול ומאחוריהם-2 מטר מאחור, נגררת בחורה מלוכלכת וצולעת. תזמורת הצוענים הגיעה העירה!!!

השעה היתה כבר 7 בערב ואני לא יכלתי להנמשיך יותר...עצרנו לארוחת ערב, בישלתי פסטה לחבר'ה להצדיק את קיומי שם כאישה היחידה שם (שגם סטודנטית וההתמחות שלי היא לא אשר פסטה מטריפה). רק סיימנו לאכות והחל לרדת עלינו גשם...

זה היה הקש ששבר את גב גמל החבר'ה של החבר שלי והם החליטו ח\לחזור הביתה באותו ערב...

ובכן כאן הסתיים הטיול שלי בן שלושת הימים

נו מילא נגיע לכנרת כבר בהזדמנות אחרת...