בזמן האחרון אני במצב רוח מאוד מוזר. לפני יומיים הייתי עליזה למדי, אתמול הייתי די אנטית, והיום יש לי שילוב של עצובה-שמחה-מודאגת-כועסת (אני נורא מדייקת..). בכל מקרה, אם זה לא יפסיק בקרוב אני אשאיר על אנשים רושם מוטעה, ואני חושבת שזה כבר בתהליכים.
בגלל מצב הרוח המעניין שלי, אכלתי כמויות עצומות של שוקולד. יש לי בחילה. לא נעים.
בא לי לקרוא ספר טוב. אבל אין לי רעיונות כרגע. יש למישהו הצעה?
הממ...
נכון! יש לי סיפור לספר לכם, קוראי הנאמנים:
אתמול הלכתי לראות במתנ"ס את "כוכב צעיר" (שזאת, למי שלא יודע, תחרות שירה- חשוב לציין "איכותית" במיוחד- לילדים עד כיתה ו'). הלכתי עם חופית.
בעיקרון כרטיס עלה 25 שקלים - 25 שקלים יותר ממה שזה בעצם שווה. אבל... חופית ואני השתמשנו בכוח ההיכרות שלנו עם אייזיק ואמרנו לו ששכחנו את הכסף בבית. או יותר מדוייק: חופית אמרה שאני שכחתי את הכסף בבית והייתי צריכה לשלם גם עליה. אני ישבתי בצד והתאפקתי לא לצחוק.
בכל מקרה, המופע היה מ-ה-מ-ם. למען האמת, הייתה כמות סבירה של זיופים.
עשינו מצווה בכך שקמנו ומחאנו כפיים ביתר התלהבות, לכל משתתף שלא הביא 10036746856 אנשים כדי לראות את המופע. לעיתים היינו היחידות. אבל- אסור לשכוח את 5 הילדים שישבו איתנו בשורה הקדמית וקמו בכל פעם שחופית אמרה להם. הידד חופית!
למרות שהפוסט הנוכחי היה די חסר כל משמעות או תוכן, אני פונה אל הלב שלכם- במטוטא מכם... התבינו את מצוקתי?
מה? לאן כולם נעלמו?! אתם רואים?! אף אחד לא אוהב אותי!!!
איפה כולם? *הד- למ...למ...למ...*
לאן הלכתם?! *הד- תמ...תמ...תמ...*
טוב. אני אלך לי לצפות בטלוויזיה... *הד- ויזיה...ויזיה...ויזיה...*
בבלוג זה
בכל הבלוגים
