אני וידיד שלי הכרנו בתחילת כיתה א' ונשארנו יחד בכל מקום, עד סוף כיתה ט' היינו באותה כיתה. עם הזמן הוא התחיל להחשיב אותנו כ"חברים הכי טובים", מה שאיננו נכון, הרי הסיבה היחידה שגרמה לו לחשוב כך היא העובדה שאנחנו ידידים במשך זמן כל כך ארוך ואפילו הכי ארוך בין עם כל שאר הילדים.
עכשיו, הפגנת רגש עצומה: בתכלס, אף פעם לא באמת חיבבתי אותו, אולי בכיתה א', תמיד הרגשתי רע לידו, הוא תמיד הציק לכולם (כולל לי) ואף פעם לא היה בא לעזור לאף אחד אלא אם כן ייצא לו משהו מזה [אינטרסנט!! ארר...].
עם הזמן, בעוד שהוא החשיב אותנו כ"חברים הכי טובים" אני כבר התחלתי להגיע למצב שאני מתעב אותו!! למדתי להכיר את הבנאדם הזה כל כך טוב עם הזמן וראיתי כמה מגעיל הוא יכול להיות ועוד אליי!!!
*מערכון מן החיים*
רקע: אני והוא מאוהבים באותה אחת ואני העזתי להציע לה חברות (אחרי שהתחשבנו בריגשותיו ונפרדנו פעמיים בגללו!!!)
"א', אנחנו רוצים לספר לך משהו..."
"מה?..."
"אני וב' חברים!"
"..." *תאווה בעיניים ושנאה עזה בפרצוף+צחוק כדי להסתיר*
רקע: רבתי עם ב' (שהפכה לידידה טובה מאוד שלי וא' נשאר מאוהב בה) ואנשים רבים ניסו להשלים
"קובי..."
"מה?!"
"אולי תשלים עם ב'?"
"לא, אין מצב!"
"טוב, אז אל תשלים!" -___- "אני מציע לך לא להשלים איתה!"
וזה רק הקמצוץ של הקמצוץ של מה שהוא מסוגל לעשות.
הוא בחיים לא ידע לפרגן לי כשהצלחתי במשהו, תמיד קינא וניסה להוריד לי את הביטחון והמורל.
הוא נהיה האויב הכי גדול שלי בכל העולם והיצור הכי דוחה שהכרתי בחיים והוא עוד מעז לקרוא לו חבר טוב....
ניסיתי להתרחק ממנו כל פעם מחדש אבל תמיד האנשים מבחוץ התערבו, הוא היה בוכה/מתעצבן/מספר עליי דברים, גורם לאנשים לחשוב שאני המניאק בסיפור ולשכנע אותי לחזור להיות חבר שלו ותמיד נפלתי. כל פעם מחדש, נפלתי. לא החזקתי מעמד.
הוא "נוהג" להחטיף מכה פה ושם כשמתעצבן, ולא רק עליי. לא משנה מה קרה. אני הייתי שם כדי שיהיה לו על מי להוציא את הכעס. שלא תטעו, אני לא מאלה שנכנעים לחזקים ממני או החלשלושים שלא עושים כלום. אני פשוט לא רוצה להרביץ בין קירות בית הספר. לא רוצה להסתבך. תמיד היה לו את התירוץ המטומטם הזה לכל דבר. הוא תמיד אמר שזה בגלל שהוא מרוקאי או בגלל שהוא פולני או בגלל שזה פשוט האופי שלו. מטומטם, נכון?
יצא לי לדבר על זה עם ידידה והיא בעצם חיזקה את כל מה שחשבתי לעשות. אני מתכוון להתרחק ממנו, פשוט לו לשים לב לקיומו. אבל מצד שני, שנינו הבנו שהוא לא מאלה שמבינים מה הם עשו אחרי שהם עשו. אבל למה אני צריך להיות זה שיסביר לו את כל מעשיו הנוראיים?! שיבוא ויישאל!! טוב, החלטתי. אין מצב שאני אשאר ידיד שלו עד סוף החופש.
היום בערב יש לנו ערב שכב"ג בשבט והולך להיות מאגניב אז אני לא אהרוס לו את הערב אבל ממחר - זה נגמר!!!
טוב, אנשים, נתראה כמה שיותר מהר.
נ.ב.
הנה בלוג עם כל התמונות והסבר על חוויותיי בצפונבורי + תמונות:
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=420646
Some_One_Else
בבלוג זה
בכל הבלוגים
