אני כבר לא מעדכן כאן כמו פעם.
אני מעדכן בבלוג השני שלי כל הזמן ושוכח מהבלוג הזה, הבלוג האמיתי שלי.
הבלוג שבו אני יכול לספר את הכל מהכל על הכל בלי להחסיר פרט.
איפה שלאנשים באמת אכפת ממני למרות שהם לא מכירים אותי.
את אותם אנשים, אתכם, אני מרגיש שאני מאכזב.
זה כאילו אני מזלזל בכם למרות שאני לא.
אני מזניח את הבלוג ובסופו של דבר גם אתכם.
אם אתכם אני לא אתקשר, אז עם מי כן?
אז לפחות אני אספר מה שקרה לי בשבועות האחרונים..
בקשר לרצון להתאבד, דיברתי עם החבר הכי טוב שלי (ק') והייתה לנו שיחה ארוכה שגרמה לי להזיל כמה דמעות. אני לא יודע למה סיפרתי לו, אני פשוט ידעתי שהוא צריך לדעת מזה. שבוע אחרי זה, בדרך הביתה מבית הספר, המזכירה צלצלה אליי ואמרה לי לחזור לבית הספר. היועצת ישבה איתי בחדר שלה ואמרה לי שילד אחד מהשכבה סיפר לח' (מחנכת שלי ויועצת שכבה במשך 3 השנים האחרונות) שסיפרה לה על הרצון שלי להתאבד ועל 2 הנסיונות שלי. אחרי שיחה ארוכה היא אמרה שצריך לספר להורים, היא דיברה עם אבא שלי בנפרד ומבית הספר הלכנו ישר לרמב"ם למיון. שם היו אמורים לטפל בי כראוי. תקעו אותי שם מיום שני שעבר-עבר עד יום שישי (יום כיפור) כשבאותם ימים היו לי פגישות עם פסיכולוגים ורופאים שונים.
חזרתי הביתה עם הרגשה שונה. כבר לא הרגשתי טוב ונוח עם הרצון למות. יותר מזה, כבר לא רציתי למות. אולי אלה היו כל השיחות שעברתי? אני יכול לזכור שני אנשים שהשיחות איתם עשו לי משהו, המשגיח שלי והרופאה שטיפלה בי. החוכמה שנובעת מהם פשוט עצומה, אני לא יודע עם זה אינטיליגנציה מולדת או חכמת חיים נרכשת אבל היא עצומה!
כבר עברו שבועיים ואני מרגיש יותר טוב, אני מקווה שזה ימשיך ככה. אבל עדיין נשארתי עם 2 שאלות. אחת מעניינת יותר מהשנייה:
למה רציתי למות?
למה אני עדיין חושב שזה לא נורא למות?
הפסדתי 3 פעולות עם החניכים שלי ויום שלישי, סוף סוף, תהיה לי פעולה איתם!! D:
ביום חמישי אני נוסע ליקנעם לבקר את אישתי המתוקה ולהתנחל אצלה כל היום.
היום חגגו יומולדת לבת דודתי והיא בת 6! אז מזל"ט כביר לה!
הפכתי לפריק סרטים! אני התחלתי להוריד סרטים בטירוף שלא נפסק!
ידידות שלי מי"א טסו אתמול בלילה לפולין (ז"א שלשום, כי עכשיו אחרי 12...) ואני כל כך מתגעגע!!!! ):
אחרי הפתיחות הזאת שנוצרה ביני לבין הוריי במהלך השבועות האחרונים (ואתם יכולים לנחש למה..) חשבתי על לספר להם על זהותי המינית. פשוט לומר להם שאני הומו. הרי הם אמרו כל הזמן שהם רוצים שאני אספר להם הכל ושלא יהיו בינינו סודות, אז למה להסתיר?
גיליתי שאני לא סומך על אף אחד בעולם הזה פרט לק' (בלי קשר לבלוג). הוא הייצור היחיד עלי אדמות שאני יכול להרגיש פתוח לידו וחופשי להגיד הכלבלי שהוא יישנא אותי אחר כך או לא ירצה לדבר איתי אחר כך. זה יותר מזה, הרבה יותר מזה...
זהו, זה הכל לבינתיים, אני מקווה לעדכן שוב בקרוב,
יאללה בא - היי!
Some_One_Else
אתם לא יודעים איזה חיוך עולה עכשיו על פניי! (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
