חול בכל מקום, ואנשים שמתחשק לי להכיר, פסטיבל בכל רמ"ח איבריו, מוזיקה - לפעמים טובה, ולפעמים פחות, לפעמים רוקדים ולפעמים רק מתנועעים עם הקצב, שרים עם הסולן. אינסוף שמות חדשים, כל כך הרבה שקשה לזכור יותר משניים שלושה מהם, אבל אף אחד לא יעלב אם אני לא אזכור אותו בעוד שנה, ונראה שאת רובם אני לא אראה עד אינדינגב הבא.
וזה קצת חבל - להרגיש בלב העניינים שוב, להרגיש בן 18 שוב, להרגיש מוקף באנשים, שגם אם הם לא חברים שלי, אני יכול בכל רגע לפתוח איתם בשיחה, בלי להרגיש מבוכה, אבל כל זה רק ליומיים וחצי. ואז חוזרים לתל אביב, עם מכת חום וכוויה, לדירה שאין לי בה אפילו מיטה.
כשנפרדתי מענבר, ואנשים ניסו לשכנע אותי שאני אמצא מישהי חדשה, ניסיתי להסביר להם שהמעגל החברתי שלי לא מתרחב, ולכן אין הרבה סיכוי שזה יקרה. והנה, המעגל החברתי שלי אכן מתרחב, וכמו שזה היה פעם, לפני שנים רבות, מדובר בעיקר בבנות. אבל כמובן, זה רק כי אני במקום שבו יותר קל לי לתקשר עם בנות. השאלה "מה יוצא לי מזה" נענית, כמו תמיד, ב"ערב כיף עם ידידה/ות".
כ-20 מסאז'ים באינדינגב, 2 יציאות למסעדות, ושלשום יציאה לפאב עם 3 בחורות מסתכמים בחור בכיס וגב תפוס. אבל אני מוכרח להודות שעם כל ההתבכיינות, נהניתי מכל אחד מהאירועים הנ"ל (חוץ מאחד מהמסאז'ים, שהיה לבחורה שהיתה כולה עצמות, אפילו עור לא היה שם כמעט).
בשבת חנוכת בית, עכשיו שיש לי כבר מיטה, ומחר מגיעים הארונות לספרים. עומד להיות קצת צפוף בחדר שלי, אבל הוא יהיה מגניב, מלא בספרים, תמונות, משחקי קופסא, ובמיטה הנהדרת שלי, שתופסת הרבה יותר מהחדר שלי מכפי שציפיתי. היא נהדרת כי כרגע תפסתי עליה תנומה ראשונה של שלוש שעות, והיה נהדר, תודה ששאלתם :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Venger