את עפה, נגה! את ממש עפה! נגה!!!

נד-נד, נד-נד... כמה שאני אוהבת נדנדות. אני בועטת ברגליים קדימה, אחורה, קדימה... צוברת תאוצה ומרגישה בעננים. ואז אני עוזבת, פורשת את הידיים, ולמשך כמה שניות אני מרחפת באוויר...

לעוף זה מהחלומות הגדולים שלי, לעוף... אנשים חושבים שאני סתם צוחקת כשאני מנסה לרכב על מטאטא או מגב... חושבים שאני מעמידה פנים שאני מנסה לעוף - אבל אני באמת מנסה לעוף! כל דבר שאני אומרת לוקחים בצחוק, כי כזאת אני. אבל אני באמת מנסה לעוף, מסווה את זה תחת מעטה של צחוקים והומור.

באחד החלומות שלי, לא אפרט את כולו, ניתנה לי אפשרות לעוף... תחושת האושר העילאי זכורה לי, אם כי קצת מטושטש, ואני רק זוכרת שזו היתה התחושה הטובה ביותר שלי מעולם. מעולם! עפתי לכיוון השקיעה, אך מעולם לא הגעתי אליה, כי הכדור הוא עגול... זה היה יפהפה...

ואז הסתבר לי שאוכל להמשיך ולעוף כאוות נפשי, אם רק אצטרף לכת השטן. המחשבה שלא אזכה לתחושה הזו יותר לעולם, המחשבה שהעונג הזה יחלוף, המחשבה שניתנת לי באמת הזדמנות לעוף תמיד... אבל סירבתי.

ואני לא יכולה להמנע מהמחשבה שלחלום היתה... משמעות עמוקה יותר... ועמדתי בזה, עמדתי במבחן! אבל התחושה הטובה הזו נשארת לי לזכרונות... הזכרונות משפיעים עלינו, משפיעים... וגם החלומות.

במקום זה אני קופצת מהנדנדה, שוקעת במעין חלום נפלא, ואני עפה!