דבר ידוע הוא, שכאשר מגדלים כלב וחתול יחדיו מאז ששניהם - או לפחות אחד מהם - גור, הם יחיו בשלום יחדיו.

אמא שלי מצאה ליד בית השכנים [אנחנו גרים בישוב קטן, עם בתים פרטיים] חתולה קטנה, לבנה, גורה זעירה. הבאנו לה חלב ולחם טבול בו. היא שתתה ואכלה, והכלב שלי, שידוע כפחדן גדול ואחת מחרדותיו היא חתולים, היה סקרן ולא מבוהל. גם היא, למרבה הפליאה, היתה אדישה אליו. הכלב שלי, Snowy, ליקק אותה. הוא אוהב ללקק דברים - אבל מעולם לא ראיתי אותו מלקק חתול... בכלל, מעולם לא ראיתי אותו קרוב כל כך לחתול בלי להישרט. (נצפו מקרים בהם חתול רדף אחרי סנואי)

הנה שתי תמונות.

זו אני שמחזיקה את החתולה. זה נראה כאילו אני מחזיקה אותה בכוח, אבל למעשה היא התרפקה עליי וטיפסה עליי מיוזמתה.

אפשר לראות את שרשרת ה-Peace שלי למעלה.

לא הצלחנו לתפוס אותו בפעולה, כלומר ממש לצלם אותו מלקק אותה. אבל אתם מאמינים לי, נכון?

רציתי לאמץ אותה, וכבר הצעתי שם (אנדרומדה, אבל אבא שלי טען שזה ארוך מדי. לדעתי השם מתאים) אבל אנחנו משפחה אלרגית מאד, וכשהייתי ילדה קטנה חטפתי התקף אסתמה רציני ממגורי חתול בבית.

שכחתי להביא את זה בחשבון כשתכננתי את הבית שלי כשאגדל.

רציתי שיהיו לי כלבים וחתולים, ותוכים, ובריכה קטנה עם ברווז בשם יהושפט. אבל לעזאזל עם האלרגיה הזאת.

אגב הבית שלי כשאגדל, חשבתי על זה, ואני בכלל לא בטוחה שכדאי שאביא, יום אחד, ילדים לעולם. כמעט כל נערה או אשה מתכננת שיום אחד יהיה לה ילד. אבל אני לא חושבת שיהיה טוב לילד לגדול איתי.

אני לא אוכל לדאוג לבית, וכמו שאני מכירה את עצמי, אם אתחתן - זה לא יהיה עם מישהו שיוכל יותר ממני. דמיינו דירה קטנה, מלוכלכת, פוסטרים של בעלי חיים וסיסמאות כמו "תנו לַחיות לִחיות" על הקירות, עם כלבים וחתולים שישנים על המיטות... דמיינו מישהי עם שרשרת פּיס, היפית עם ראסטות שמתקלחת כל יומיים-שלושה, צמחונית או טבעונית או אפילו פּירוֹנית, פעילת מרצ, שחקנית D&D וחובבת ספרות פנטזיה ומד"ב... אה, וסופרת ומשוררת פסיכית...

תקבלו מושג לא רע לגבי איך הבית שלי ואני עשויים להיראות. האם אלו תנאים מתאימים לגידול ילדים? אני לא בטוחה. ובכלל, העולם סובל מפיצוץ אוכלוסין.

אולי ילד אחד? אבל אני מפחדת שהוא ילקח ממני...

בפוסט הבא: חזרה למתכונת הרגילה. אני באמת לא יודעת מה קרה לי, מה זה הפוסט הזה?