ב'מוסף הארץ' מדור "מצב משפחתי" בו מתארים משפחה מסויימת. החלק האחרון הוא "מידת אושר" מ-1 עד 10. חשבתי עלצמי מה אני הייתי עונה על השאלה הזאת.

עשר? Nah, החיים שלי לא מושלמים. שמונה? מעט מדי. ואז הבנתי מה - 9.5, לא בגלל שזה מושלם עד כדי כך. לא בגלל שאני כמעט נוגעת בעילוי ובטוב ביותר.

למה לא עשר?

כי החיים לא מושלמים. כי אין שלמות. אין דבר כזה.

אז למה לא פחות?

כי טוב לי, באמת טוב לי. מה שמודד אושר הוא לא שלמות, כי אין כזו. מה שהופך חיים לטובים זה לא חברים, אהבה, כסף, רכוש, בית - למרות ששני הראשונים הם גורמים מהחשובים ביותר. מה שחשוב יותר מכל הוא השלמה עם החיים. איך שהם לא יהיו. זה מה שמביא אותנו לעשר במד האושר - והורדתי את זה ל-9.5 פשוט כי אין שלמות.

זה לא אומר שאין רע בחיים, זה לא אומר שהכל הוא טוב מוחלט. זה אומר שאני שלמה עם החיים שלי וטוב לי איתם.

בעברית משמעות רבה למלים ולאופן בו הן רשומות. גם "שלמות" וגם "השלמה" הן על אותו השרש. כי הדרך הקרובה ביותר לשלמות היא השלמה. הדרך היחידה להגיע, עד כמה שאפשר, לאושר. מותרות בחיים עוזרות בדרך. אהבה אינה מותרות כיוון שהיא מגיעה לכל אחד, אך לצורך העניין אחשיב אותה כאן. מותרות עוזרות אך אין זה משנה באמת איך נראים החיים מבחוץ, אלא איך הם נראים מבפנים. הפנימיות היא שקובעת את מראה חיינו, לא פחות ואף יותר מהחיצוניות. אדם החי בפחון יכול להיות מאושר לא פחות מנסיך בארמון, אם כי לראשון הדבר קשה יותר.

החיים הפנימיים שלנו הם שקובעים את מראה החיצוניים. יש ביניהם יחסי גומלין וכל אחד משפיע על השני - אך בניגוד לנהוג לחשוב, אין השני חשוב יותר מהראשון או בעל השפעה רבה יותר.